חבקוק 2:19

מתוך 4Disciples
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
English EN  ·  Español ES  ·  Português PT  ·  עברית HE  ·  العربية AR  ·  Русский RU  ·  Deutsch DE  ·  Français FR  ·  中文 ZH  ·  தமிழ் TA

כתבי הקודש > חבקוק > פרק 2 > פסוק 19

חבקוק 2:19


← חבקוק 2:18 חבקוק 2:19 (MT) חבקוק 2:20 →
מָֽה הוֹעִ֣יל פֶּ֗סֶל כִּ֤י פְסָלוֹ֙ יֹֽצְר֔וֹ מַסֵּכָ֖ה וּמ֣וֹרֶה שָּׁ֑קֶר כִּ֣י בָטַ֞ח יֹצֵ֤ר יִצְרוֹ֙ עָלָ֔יו לַעֲשׂ֖וֹת אֱלִילִ֥ים אִלְּמִֽים׃
ה֣וֹי אֹמֵ֤ר לָעֵץ֙ הָקִ֔יצָה ע֖וּרִי לְאֶ֣בֶן דּוּמָ֑ם ה֣וּא יוֹרֶ֔ה הִנֵּה ה֗וּא תָּפוּשׂ֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף וְכָל ר֖וּחַ אֵ֥ין בְּקִרְבּֽוֹ׃
וַֽיהוָ֖ה בְּהֵיכַ֣ל קָדְשׁ֑וֹ הַ֥ס מִפָּנָ֖יו כָּל הָאָֽרֶץ׃

נוסח הפסוק

MT

ה֣וֹיH1945 אֹמֵ֤רH559 לָעֵץ֙H6086 הָקִ֔יצָהH6974 ע֖וּרִיH5782 לְאֶ֣בֶןH68 דּוּמָ֑םH1748 ה֣וּאH1931 יוֹרֶ֔הH3384 הִנֵּהH2009 ה֗וּאH1931 תָּפוּשׂ֙H8610 זָהָ֣בH2091 וָכֶ֔סֶףH3701 וְכָלH3605 ר֖וּחַH7307 אֵ֥יןH369 בְּקִרְבּֽוֹ׃H7130


המקור העברי

הֹוי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יֹורֶה הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבֹּו׃

עברית תעתיק שטרונג מורפולוגיה משמעות
ה֣וֹי
Ho H1945 HTj woe to!
אֹמֵ֤ר
'o.Mer H559 HVqrmsa (one who) says
לָ/עֵץ֙
la./'Etz H6086 HRd/Ncmsa to (the)/ wood
הָקִ֔יצָ/ה
ha.Ki.tza/h H6974 HVhv2ms/Sh wake up/ !
ע֖וּרִי
'U.ri H5782 HVqv2fs awake
לְ/אֶ֣בֶן
le./'E.ven H68 HR/Ncfsc to/ a stone of
דּוּמָ֑ם
du.Mam H1748 HNcmsa silence
ה֣וּא
hu' H1931 HPp3ms it
יוֹרֶ֔ה
yo.Reh H3384 HVhi3ms will it teach?
הִנֵּה
hi.neh- H2009 HTm there!
ה֗וּא
Hu' H1931 HPp3ms it
תָּפוּשׂ֙
ta.Fus H8610 HVqsmsa (is) sheathed
זָהָ֣ב
za.Hav H2091 HNcmsa gold
וָ/כֶ֔סֶף
va./Khe.sef H3701 HC/Ncmsa and/ silver
וְ/כָל
ve./khol H3605 HC/Ncmsc and/ any
ר֖וּחַ
Ru.ach H7307 HNcbsa breath
אֵ֥ין
'ein H369 HTn not
בְּ/קִרְבּֽ/וֹ
be./kir.B/o H7130 HR/Ncmsc/Sp3ms (is) (in)/ within/ it
הפניות שטרונג
  • H68 — אֶבֶן (ʼeben, eh'-ben): משורש בָּנָה (bânâh) [H1129] במשמעות לבנות; אבן
  • H369 — אַיִן (ʼayin, ah'-yin): כאילו משורש קדום שמשמעו להיות לא-כלום או לא להתקיים; אַיִן, העדר קיום; בדרך כלל משמש כמילת שלילה
  • H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר)
  • H1748 — דּוּמָם (dûwmâm, doo-mawm'): מ־דָּמַם (dâmam) [H1826]; דומם, שותק; כתואר הפועל, בדממה
  • H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם
  • H1945 — הוֹי (hôwy, hoh'ee): צורה מוארכת של הוֹ (hôw) [H1930] (קרוב ל־אוֹי (ʼôwy) [H188]); הוֹי!
  • H2009 — הִנֵּה (hinnêh, hin-nay'): הארכה של הֵן (hên) [H2005]; הִנֵּה!
  • H2091 — זָהָב (zâhâb, zaw-hawb'): משורש בלתי־מוכח שמשמעותו לנצנץ; זהב; ובהשאלה, דבר בעל צבע זהב (כלומר צהוב), כגון שמן, שמים בהירים
  • H3384 — יָרָה (yârâh, yaw-raw'): או (דברי הימים ב׳ 26:15) יָרָא (yârâʼ); שורש קדום; כמשמעו, לזרום כמים (כלומר להמטיר); בפועל יוצא, להניח או להשליך (ובייחוד חץ, כלומר לירות); ובהשאלה, להורות (כמי שמכוון באצבעו), ללמד
  • H3605 — כֹּל (kôl, kole): או (ירמיהו 33:8) כּוֹל (kôwl); מן כָּלַל (kâlal) [H3634]; בעיקרו: השלם; ומכאן: כל, כל אחד או כל שהוא (ביחיד בלבד, אך לעיתים קרובות במשמעות רבים)
  • H3701 — כֶּסֶף (keçeph, keh'-sef): מ־כָּסַף (kâçaph) [H3700]; כסף (על שם צבעו החיוור); ובמשתמע: ממון
  • H5782 — עוּר (ʻûwr, oor): שורש קדום (אולי ליתר דיוק זהה ל־עוּר (ʻûwr) [H5783] באמצעות רעיון פקיחת העיניים); להעיר, להתעורר (כפשוטו או בהשאלה)
  • H6086 — עֵץ (ʻêts, ates): מן עָצָה (ʻâtsâh) [H6095]; עץ (על שם חוזקו); ומכאן — עץ כחומר (ברבים: מקלות, גזרי עץ)
  • H6974 — קוּץ (qûwts, koots): שורש קדום (זהה ל־קוּץ (qûwts) [H6972] באמצעות רעיון של פתאומיות בהיקיצה מן השינה (השווה יָקַץ (yâqats) [H3364])); להקיץ, להתעורר (כפשוטו או בהשאלה)
  • H7130 — קֶרֶב (qereb, keh'-reb): מן קָרַב (qârab) [H7126]; בפשוטו: החלק הפנימי ביותר, כלומר המרכז, בין כפשוטו, בין בהשאלה ובין בשימוש תוארי (ובייחוד עם מילת יחס)
  • H7307 — רוּחַ (rûwach, roo'-akh): מן רוּחַ (rûwach) [H7306]; רוּחַ (משב אוויר); ומתוך דמיון — נשימה, כלומר נשיפה מורגשת (ואף עזה); ובהשאלה — חיים, כעס, הבל וחוסר ממשוּת; ובהרחבה — אזור בשמים (רוח מרוחות השמים); ומתוך דמיון — רוח, אך רק של יצור בעל תבונה (לרבות ביטוייה ותפקידיה)
  • H8610 — תָּפַשׂ (tâphas, taw-fas'): שורש ראשוני; לאחוז ולטפל ביד, כלומר לתפוס; בעיקר ללכוד, לאחוז (בכלי), ובמיוחד לצפות; ובהשאלה, להשתמש שלא כדין

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › חבקוק › פרק 2 › פסוק 19