• H430 — אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym, el-o-heem'): צורת הרבים של אֱלוֹהַּ (ʼĕlôwahh) [H433]; אלים במובן הרגיל; אך בייחוד משמש (בצורת הרבים כך, ובמיוחד עם ה' הידיעה) לציון האל העליון — אלוהים; לעתים מיוחס דרך דרך־ארץ וכבוד לשופטים ולבעלי שררה; ולעתים משמש כדרגת הפלגה (סופרלטיב) (EN)
• H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1004 — בַּיִת (bayith, bah'-yith): כנראה מן בָּנָה (bânâh) [H1129] בקיצור; בית (במגוון הרחב ביותר של שימושים, ובייחוד משפחה וכדומה) (EN)
• H1396 — גָּבַר (gâbar, gaw-bar'): שורש קדום; להיות חזק; ומכאן, לגבור, לנהוג בחוצפה (EN)
• H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד) (EN)
• H2186 — זָנַח (zânach, zaw-nakh'): שורש קדום שמשמעותו לדחוק הצידה, כלומר; לדחות, לזנוח, לחדול (EN)
• H3063 — יְהוּדָה (Yᵉhûwdâh, yeh-hoo-daw'): מן יָדָה (yâdâh) [H3034]; מהולל; יהודה (או יְהוּדָה), שמם של חמישה ישראלים; וכן שם השבט שיצא מן הראשון שבהם, ושם נחלתו (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3130 — יוֹסֵף (Yôwçêph, yo-safe'): עתיד של יָסַף (yâçaph) [H3254]; יוסיף (או אולי פשוט בינוני פעיל: מוסיף); יוסף, שמם של שבעה ישראלים (EN)
• H3427 — יָשַׁב (yâshab, yaw-shab'): שורש ראשוני; למעשה, לשבת (בפרט כשופט, במארב, במנוחה); ומכאן, לשכון, להישאר; בבניין הגורם, ליישב, לשאת אישה (EN)
• H3467 — יָשַׁע (yâshaʻ, yaw-shah'): שורש קדום; בעיקרו, להיות פתוח, רחב או חופשי, כלומר (במשתמע) להיות בטוח; בבניין הגורם, לשחרר או להושיע (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H6030 — עָנָה (ʻânâh, aw-naw'): שורש קדום; בעיקרו, להתבונן או (בדרך כלל) לשים לב, כלומר לתת את הדעת; ומכאן, להשיב; בהרחבה, לפצות פה ולדבר; ובמיוחד לשיר, לרנן, להעיד, להכריז (EN)
• H7355 — רָחַם (râcham, raw-kham'): שורש ראשוני; לְלַטֵּף ולחבב; ומכאן — לאהוב, ובייחוד לרחם ולחמול (EN)
• H7725 — שׁוּב (shûwb, shoob): שורש קדום; לשוב אחור (ומכאן, להתרחק), בבניין יוצא או עומד, במובן המילולי או המושאל (לאו דווקא מתוך רעיון של שיבה לנקודת המוצא); בדרך כלל לסגת; ולעיתים קרובות כתואר הפועל, שוב, עוד הפעם (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• כאשר — ישעיה 49:17-21, ירמיה 30:18, יחזקאל 36:11, זכריה 8:11
• כי אני יהוה רופאך — ישעיה 41:17-20, ירמיה 33:2-3, יחזקאל 36:37, זכריה 13:9
• רִֽחַמְתִּ֔ים — ישעיה 14:1, ירמיה 31:20, הושע 1:7, הושע 2:25, מיכה 7:18-20
• אוֹשִׁ֔יעַ — ירמיה 3:18, ירמיה 23:6, ירמיה 31:1, ירמיה 31:31, יחזקאל 39:25, הושע 2:2, זכריה 8:7, האיגרת אל הרומאים 11:25-26
• וְגִבַּרְתִּ֣י — תהלים 89:22, ישעיה 41:10, יחזקאל 37:16, עבדיה 1:18, מיכה 4:6, מיכה 4:13, מיכה 5:7, מיכה 7:16, צפניה 3:19-20, זכריה 10:12

הפניות הדדיות (18): מלכים א 11:28, תהלים 29:11, תהלים 60:3, ישעיה 45:24, ישעיה 65:9, ירמיה 12:14, ירמיה 33:26, יחזקאל 37:19, יואל 2:25, יואל 4:7, יואל 4:16, עמוס 5:6, עבדיה 1:20, מיכה 2:12, צפניה 3:15, זכריה 8:13, זכריה 12:5, איגרת פטרוס הראשונה 5:10

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: תפילה; שיקום
• Nave's: נסוגים מן האמונה; אלוהים; ישראל, נבואות עליה; תפילה