• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H859 — אַתָּה (ʼattâh, at-taw'): או (מקוצר); אַתָּ (ʼattâ); או אַת (ʼath); נקבה (חריגה) לפעמים אַתִּי (ʼattîy); רבים זכר אַתֶּם (ʼattem); נקבה אַתֶּן (ʼatten); או אַתֵּנָה (ʼattênâh); או אַתֵּנָּה (ʼattênnâh); כינוי גוף ראשוני בגוף השני; אַתָּה ואותך, או (ברבים) אַתֶּם ואתכם (EN)
• H1571 — גַּם (gam, gam): בכיווץ משורש לא בשימוש שמשמעו לאסוף; במקורו: אסופה, צירוף; משמש רק כתואר הפועל — גם, אף, אפילו, אכן, אף כי; לעיתים קרובות נשנה כמילת זיקה מתאמת: גם... וגם (EN)
• H1696 — דָבַר (dâbar, daw-bar'): שורש קדום; ייתכן שבמקורו: לסדר, לערוך; אך בשימוש מושאל (ביחס למילים), לדבר; ולעיתים רחוקות (במשמעות של הרס) להכניע (EN)
• H1818 — דָּם (dâm, dawm): מן דָּמַם (dâmam) [H1826] (השווה אָדַם (ʼâdam) [H119]); דם (בהיותו זה שבשפיכתו נגרם המוות) של אדם או של בהמה; בדרך של אנלוגיה, מיץ הענבים; בהשאלה (ובייחוד בצורת הרבים) שפיכות דמים (כלומר טיפות דם) (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3423 — יָרַשׁ (yârash, yaw-rash'): או יָרֵשׁ (yârêsh); שורש ראשוני; לרשת, לתפוס אחוזה (על ידי גירוש היושבים הקודמים ותפיסת מקומם); ומכאן, לתפוס, לגזול, לנחול; וכן לגרש, לרושש, להחריב (EN)
• H3541 — כֹּה (kôh, ko): מן התחילית k ומן הוּא (hûwʼ) [H1931]; בעיקרו כזה, כלומר במשתמע, (לאופן) כך (או כה); וגם (למקום) כאן (או הֵנָּה); או (לזמן) עתה (EN)
• H3611 — כֶּלֶב (keleb, keh'-leb): משורש שאינו בשימוש, שפירושו לנבוח ביללה, או לחלופין לתקוף; כלב; ומכאן (בלשון נקייה) קדש, זונה זכר (EN)
• H3952 — לָקַק (lâqaq, law-kak'): שורש קדום; ללקק או ללפף בלשון (EN)
• H4725 — מָקוֹם (mâqôwm, maw-kome'): או מָקֹם (mâqôm); גם (נקבה) מְקוֹמָה (mᵉqôwmâh); או מְקֹמָה (mᵉqômâh); מן קוּם (qûwm) [H6965]; בְּמַשְׁמָעוּת המדויקת: עמידה, כלומר נקודה; אך משמש בהרחבה לציון מקום (כללי או מסוים); וכן (בהשאלה) לציון מצב (של הגוף או של הנפש) (EN)
• H5022 — נָבוֹת (Nâbôwth, naw-both'): נקבה ברבים מזהה ל־נֹב (Nôb) [H5011]; פירות; נָבוֹת, איש ישראלי (EN)
• H7523 — רָצַח (râtsach, raw-tsakh'): שורש קדום; במובן המדויק: לְרַסֵּק, כלומר להמית (אדם), ובמיוחד לרצוח (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• הֲרָצַ֖חְתָּ — בראשית 3:11, בראשית 4:9-10, שמואל ב 12:9, מיכה 3:1-4, חבקוק 2:9, חבקוק 2:12
• בִּמְק֗וֹם — שופטים 1:7, שמואל ב 12:11, מלכים א 21:29, מלכים א 22:38, מלכים ב 9:25-26, אסתר 7:10, תהלים 7:16-17, תהלים 9:17, תהלים 58:11-12, הבשורה על פי מתי 7:2

הפניות הדדיות (25): שמואל א 8:14, שמואל ב 12:7, מלכים א 14:11, מלכים א 16:33, מלכים א 22:23, מלכים ב 9:21, מלכים ב 10:10, דברי הימים ב 32:26, איוב 20:19, איוב 21:31, איוב 31:39, תהלים 68:24, תהלים 94:21, תהלים 107:40, משלי 10:22, משלי 24:25, משלי 28:4, משלי 28:17, קהלת 5:7, ישעיה 14:19, ירמיה 22:17, ירמיה 34:6, יחזקאל 24:7, יחזקאל 46:18, הבשורה על פי מתי 14:4

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: אֵלִיָּהוּ; הדרכה
• Torrey’s: הכלב; מלכים; רצח; נביאים; השגחת אלוהים
• Nave's: אחאב; כלב (קדש?); אֵלִיָּהוּ; רצח; משפטים; נבות; נבואה; תשובה; נטילת שלטון שלא כדין; נשים