ישעיה 12:4

מתוך 4Disciples
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
English EN  ·  Español ES  ·  Português PT  ·  עברית HE  ·  العربية AR  ·  Русский RU  ·  Deutsch DE  ·  Français FR  ·  中文 ZH  ·  தமிழ் TA

כתבי הקודש > ישעיה > פרק 12 > פסוק 4

ישעיה 12:4


← ישעיה 12:3 ישעיה 12:4 (MT) ישעיה 12:5 →
וּשְׁאַבְתֶּם מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃
וַאֲמַרְתֶּ֞ם בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא הוֹד֤וּ לַֽיהוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָֽעַמִּ֖ים עֲלִֽילֹתָ֑יו הַזְכִּ֕ירוּ כִּ֥י נִשְׂגָּ֖ב שְׁמֽוֹ׃
זַמְּר֣וּ יְהוָ֔ה כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה מידעת זֹ֖את בְּכָל הָאָֽרֶץ׃

נוסח הפסוק

MT

וַאֲמַרְתֶּ֞םH559 בַּיּ֣וֹםH3117 הַה֗וּאH1931 הוֹד֤וּH3034 לַֽיהוָה֙H3068 קִרְא֣וּH7121 בִשְׁמ֔וֹH8034 הוֹדִ֥יעוּH3045 בָֽעַמִּ֖יםH5971 עֲלִֽילֹתָ֑יוH5949 הַזְכִּ֕ירוּH2142 כִּ֥יH3588 נִשְׂגָּ֖בH7682 שְׁמֽוֹ׃H8034


המקור העברי

וַאֲמַרְתֶּם בַּיֹּום הַהוּא הֹודוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִשְׁמֹו הֹודִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמֹו׃

עברית תעתיק שטרונג מורפולוגיה משמעות
וַ/אֲמַרְתֶּ֞ם
va./'a.mar.Tem H559 HC/Vqq2mp and/ you will say
בַּ/יּ֣וֹם
ba/i.Yom H3117 HRd/Ncmsa in the/ day
הַ/ה֗וּא
ha./Hu' H1931 HTd/Pp3ms (the)/ that
הוֹד֤וּ
ho.Du H3034 HVhv2mp give thanks
לַֽ/יהוָה֙
la./Yah.weh H3068 HR/Np to/ Yahweh
קִרְא֣וּ
kir.'U H7121 HVqv2mp call
בִ/שְׁמ֔/וֹ
vi/sh.M/o H8034 HR/Ncmsc/Sp3ms on/ name/ his
הוֹדִ֥יעוּ
ho.Di.'u H3045 HVhv2mp make known
בָֽ/עַמִּ֖ים
va./'a.Mim H5971 HRd/Ncmpa among the/ peoples
עֲלִֽילֹתָ֑י/ו
'a.li.lo.Ta/v H5949 HNcfpc/Sp3ms deeds/ his
הַזְכִּ֕ירוּ
haz.Ki.ru H2142 HVhv2mp bring to remembrance
כִּ֥י
ki H3588 HC that
נִשְׂגָּ֖ב
nis.Gav H7682 HVNrmsa (is) exalted
שְׁמֽ/וֹ
she.M/o H8034 HNcmsc/Sp3ms name/ his
הפניות שטרונג
  • H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר)
  • H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם
  • H2142 — זָכַר (zâkar, zaw-kar'): שורש קדום; גם כפועל גזור מן זָכָר (zâkâr) [H2145]; בעיקרו לסמן (כדי שיהיה ניכר), כלומר לזכור; ומכאן במשתמע להזכיר; להיות זכר
  • H3034 — יָדָה (yâdâh, yaw-daw'): שורש קדום; משמש רק כפועל גזור־שם מן יָד (yâd) [H3027]; מילולית, להשתמש (דהיינו, להושיט) ביד; במובן הפיזי, להשליך (אבן, חץ) לעבר משהו או הרחק; ובמיוחד להעריץ או לעבוד את אלוהים (בידיים פרושות); בהוראה מוגברת, לקונן (מתוך פיתול הידיים)
  • H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה)
  • H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל
  • H3117 — יוֹם (yôwm, yome): משורש בלתי משומש שמשמעו להיות חם; יום (על שם שעות החום), בין במובן מילולי (מזריחת השמש עד שקיעתה, או משקיעה אחת לשקיעה שלאחריה) ובין במובן מושאל (פרק זמן המוגדר על ידי מונח נלווה), (משמש לעתים קרובות כתואר הפועל)
  • H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה
  • H5949 — עֲלִילָה (ʻălîylâh, al-ee-law'): או עֲלִלָה (ʻălilâh); מן עָלַל (ʻâlal) [H5953] במובן של ביצוע; עלילה (של אלוהים), או מעשה (של אדם, לעיתים קרובות במשמעות שלילית); ומכאן, הזדמנות (עילה)
  • H5971 — עַם (ʻam, am): מן עָמַם (ʻâmam) [H6004]; עַם (כיחידה מקובצת); ובמיוחד שֵׁבֶט (כשבטי ישראל); ומכאן (בהוראה קיבוצית) חַיִל או בְּנֵי לְוָיָה; ובהשאלה — עֵדֶר
  • H7121 — קָרָא (qârâʼ, kaw-raw'): שורש ראשוני (קרוב לוודאי זהה ל־קָרָא (qârâʼ) [H7122] בשל רעיון הפנייה אל אדם שנפגשים בו); לִקְרוֹא אל (כלומר, בדיוק המילה: לפנות בשם, אך משמש בשלל רחב של הוראות)
  • H7682 — שָׂגַב (sâgab, saw-gab'): שורש קדום; להיות (בבניין הגורם, לעשות) נישא ורם, ובייחוד בלתי נגיש; ומכאן, בטוח, חזק; משמש כפשוטו ובהשאלה
  • H8034 — שֵׁם (shêm, shame): מילה קדומה (אולי ליתר דיוק מן שׂוּם (sûwm) [H7760] לפי רעיון של מקום מוגדר ובולט; השווה שָׁמַיִם (shâmayim) [H8064]); כינוי, בתור סימן או זכר לייחודו של אדם; ומכאן במשתמע כבוד, סמכות, אופי
מראי מקום

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › ישעיה › פרק 12 › פסוק 4