• H430 — אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym, el-o-heem'): צורת הרבים של אֱלוֹהַּ (ʼĕlôwahh) [H433]; אלים במובן הרגיל; אך בייחוד משמש (בצורת הרבים כך, ובמיוחד עם ה' הידיעה) לציון האל העליון — אלוהים; לעתים מיוחס דרך דרך־ארץ וכבוד לשופטים ולבעלי שררה; ולעתים משמש כדרגת הפלגה (סופרלטיב) (EN)
• H802 — אִשָּׁה (ʼishshâh, ish-shaw'): נקבה של אִישׁ (ʼîysh) [H376] או אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]; רבים חריג, נָשִׁים (nâshîym);(משמשת באותו מובן רחב כמו אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]); אישה (EN)
• H1419 — גָּדוֹל (gâdôwl, gaw-dole'): או גָּדֹל (gâdôl); (מקוצר) מן גָּדַל (gâdal) [H1431]; גדול (בכל מובן); ומכאן, מבוגר יותר; וגם יהיר, חצוף (EN)
• H1571 — גַּם (gam, gam): בכיווץ משורש לא בשימוש שמשמעו לאסוף; במקורו: אסופה, צירוף; משמש רק כתואר הפועל — גם, אף, אפילו, אכן, אף כי; לעיתים קרובות נשנה כמילת זיקה מתאמת: גם... וגם (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H2076 — זָבַח (zâbach, zaw-bakh'): שורש קדום; לשחוט בעל חיים (בדרך כלל לשם הקרבת קרבן) (EN)
• H2077 — זֶבַח (zebach, zeh'-bakh): מן זָבַח (zâbach) [H2076]; בעיקרו, שחיטה, כלומר בשר של בעל חיים; ומכאן, קרבן (הנשחט עצמו או מעשה ההקרבה) (EN)
• H3117 — יוֹם (yôwm, yome): משורש בלתי משומש שמשמעו להיות חם; יום (על שם שעות החום), בין במובן מילולי (מזריחת השמש עד שקיעתה, או משקיעה אחת לשקיעה שלאחריה) ובין במובן מושאל (פרק זמן המוגדר על ידי מונח נלווה), (משמש לעתים קרובות כתואר הפועל) (EN)
• H3206 — יֶלֶד (yeled, yeh'-led): מן יָלַד (yâlad) [H3205]; דבר שנולד, כלומר נער או צאצא (EN)
• H3389 — יְרוּשָׁלַ͏ִם (Yᵉrûwshâlaim, yer-oo-shaw-lah'-im): לעיתים רחוקות יְרוּשָׁלַיִם (Yᵉrûwshâlayim); צורת זוגי (כרמז לשתי גבעותיה העיקריות (הניקוד הנכון, לפחות של הקריאה הראשונה, נראה שהוא של יְרוּשָׁלֵם (Yᵉrûwshâlêm) [H3390])); כנראה מן (הבינוני הסביל של) יָרָה (yârâh) [H3384] ומן שָׁלַם (shâlam) [H7999]; מיוסדת בשלום; ירושלים, עיר הבירה של ארץ ישראל (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H7350 — רָחוֹק (râchôwq, raw-khoke'): או רָחֹק (râchôq); מן רָחַק (râchaq) [H7368]; רחוק, כפשוטו או בהשאלה, מבחינת מקום או זמן; ובמיוחד: יקר; לעיתים קרובות משמש כתואר הפועל (עם מילת יחס) (EN)
• H8055 — שָׂמַח (sâmach, saw-makh'): שורש קדום; ככל הנראה להאיר, כלומר (בהשאלה) להיות (בבניין הגורם, לגרום להיות) עליז או שמח (EN)
• H8057 — שִׂמְחָה (simchâh, sim-khaw'): מן שָׂמֵחַ (sâmêach) [H8056]; עליזות או שמחה, (דתית או של חג) (EN)
• H8085 — שָׁמַע (shâmaʻ, shaw-mah'): שורש ראשוני; לשמוע בהבנה (לעיתים קרובות במשמעות של הקשבה, ציות וכדומה; בבניין הגורם: לספר, להשמיע וכדומה) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• הָאֱלֹהִים֙ — דברי הימים ב 20:27, איוב 34:29, תהלים 28:7, תהלים 30:12-13, תהלים 92:5, ישעיה 61:3, ישעיה 66:10-14, ירמיה 33:11, הבשורה על פי יוחנן 16:22
• וַיִּזְבְּח֣וּ — במדבר 10:10, דברים 12:11-12, דברי הימים א 29:21-22, דברי הימים ב 7:5-7, דברי הימים ב 7:10, דברי הימים ב 29:35-36, תהלים 27:6
• שִׂמְחַ֥ת — שמואל א 4:5, עזרא 3:13
• הַנָּשִׁ֛ים — שמות 15:20-21, דברי הימים ב 20:13, תהלים 148:11-13, ירמיה 31:13, הבשורה על פי מתי 21:9, הבשורה על פי מתי 21:15, האיגרת אל האפסים 5:19, איגרת יעקב 5:13

הפניות הדדיות (13): ויקרא 7:12, במדבר 7:10, דברי הימים א 15:16, דברי הימים א 25:1, דברי הימים ב 20:19, עזרא 6:16, נחמיה 3:34, איוב 8:21, תהלים 53:7, ירמיה 30:19, צפניה 3:14, מעשי השליחים 21:5, האיגרת אל העברים 13:15

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: בית; שמחה ויגון; עבודה ועובדים בשירות הדת
• Torrey’s: הלוויים
• Nave's: ילדים; חנוכה (הקדשה); עזרא; ירושלים; שמחה; הכרת טובה