• H1021 — בֵּית הַכֶּרֶם (Bêyth hak-Kerem, bayth hak-keh'-rem): מן בַּיִת (bayith) [H1004] ומן כֶּרֶם (kerem) [H3754] עם ה"א היידוע משובצת; בית הכרם; בית הכרם, מקום בארץ ישראל (EN)
• H1121 — בֵּן (bên, bane): מן בָּנָה (bânâh) [H1129]; בן (כבונה שם המשפחה), במובן הרחב ביותר (של יחס מילולי ומושאל, לרבות נכד, נתין, אומה, תכונה או מצב וכדומה, כמו "אב" או "אח" וכדומה) (EN)
• H1144 — בִּנְיָמִין (Binyâmîyn, bin-yaw-mene'): מן בֵּן (bên) [H1121] ומן יָמִין (yâmîyn) [H3225]; בן (ה)יד הימין; בנימין, בנו הצעיר של יעקב; וכן השבט שיצא ממנו, ונחלתו (EN)
• H1419 — גָּדוֹל (gâdôwl, gaw-dole'): או גָּדֹל (gâdôl); (מקוצר) מן גָּדַל (gâdal) [H1431]; גדול (בכל מובן); ומכאן, מבוגר יותר; וגם יהיר, חצוף (EN)
• H3389 — יְרוּשָׁלַ͏ִם (Yᵉrûwshâlaim, yer-oo-shaw-lah'-im): לעיתים רחוקות יְרוּשָׁלַיִם (Yᵉrûwshâlayim); צורת זוגי (כרמז לשתי גבעותיה העיקריות (הניקוד הנכון, לפחות של הקריאה הראשונה, נראה שהוא של יְרוּשָׁלֵם (Yᵉrûwshâlêm) [H3390])); כנראה מן (הבינוני הסביל של) יָרָה (yârâh) [H3384] ומן שָׁלַם (shâlam) [H7999]; מיוסדת בשלום; ירושלים, עיר הבירה של ארץ ישראל (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H4864 — מַשְׂאֵת (masʼêth, mas-ayth'): מן נָשָׂא (nâsâʼ) [H5375]; כפשוטו, (בהפשטה) נשיאה (כנשיאת כפיים בתפילה), או התרוממות (של להבה); בהשאלה, אִמרה; ובמובן הקונקרטי, משואה (כדבר המורם); מתנה (כדבר הנלקח), מנת מאכל, או מס; בהשאלה, חרפה (כמשא) (EN)
• H5375 — נָשָׂא (nâsâʼ, naw-saw'): או נָסָה (nâçâh); (תהילים 4:6 (אֲבַד (ʼăbad) [H7])), שורש קדום; לשאת, להרים, במגוון רחב מאוד של שימושים, כפשוטו ובהשאלה, מוחלט ויחסי (EN)
• H5756 — עוּז (ʻûwz, ooz): שורש ראשוני; להיות חזק; ובבניין הגורם, לחזק, כלומר (בהשאלה) להציל (על ידי מנוסה) (EN)
• H5921 — עַל (ʻal, al): כראוי, זהה ל־עַל (ʻal) [H5920] המשמש כמילת יחס (ביחיד או ברבים לעיתים קרובות עם תחילית, או כמילת קישור עם חלקיק בעקבותיה); מעל, על גבי, על, או נגד (אם כי ביחס אחרון זה תמיד מתוך היבט של מלמעלה למטה), במגוון רחב של שימושים (EN)
• H6828 — צָפוֹן (tsâphôwn, tsaw-fone'): או צָפֹן (tsâphôn); מן צָפַן (tsâphan) [H6845]; בפשטות, נסתר, כלומר אפל; משמש רק לציון הצפון כרוח שמים (קודרת ובלתי ידועה) (EN)
• H7130 — קֶרֶב (qereb, keh'-reb): מן קָרַב (qârab) [H7126]; בפשוטו: החלק הפנימי ביותר, כלומר המרכז, בין כפשוטו, בין בהשאלה ובין בשימוש תוארי (ובייחוד עם מילת יחס) (EN)
• H7451 — רַע (raʻ, rah): מ־רָעַע (râʻaʻ) [H7489]; רע, או (כשם עצם) רוע (בטבע או במוסר) (EN)
• H7667 — שֶׁבֶר (sheber, sheh'-ber): או שֵׁבֶר (shêber); מן שָׁבַר (shâbar) [H7665]; שֶׁבֶר, ובהשאלה חורבן; ובמיוחד פתרון (של חלום) (EN)
• H7782 — שׁוֹפָר (shôwphâr, sho-far'): או שֹׁפָר (shôphâr); מן שָׁפַר (shâphar) [H8231] במשמעות המקורית של חריתה; שופר (על שום צלילו הצלול) או קרן מעוקלת (EN)
• H8259 — שָׁקַף (shâqaph, shaw-kaf'): שורש קדום; בעיקרו, לְהִשָּׁעֵן החוצה (מן החלון), כלומר (מכאן) לְהָצִיץ או לְהַבִּיט; (בסביל, להיות מראה לעיני כול) (EN)
• H8620 — תְּקוֹעַ (Tᵉqôwaʻ, tek-o'-ah): צורה של תָּקוֹעַ (tâqôwaʻ) [H8619]; תְּקוֹעַ, מקום בארץ ישראל (EN)
• H8628 — תָּקַע (tâqaʻ, taw-kah'): שורש ראשוני; להקיש, כלומר למחוא (כף אל כף), לתקוע (בכלי נגינה); בדרך של אנלוגיה, לתקוע (מסמר או יתד אוהל, חנית וכדומה); ומכאן, להיעשות ערב על ידי תקיעת כף (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• בֵּ֥ית הַכֶּ֖רֶם — נחמיה 3:14
• תִּקְע֣וּ — ירמיה 4:5-6, ירמיה 4:19-20
• רָעָ֛ה — ירמיה 1:14-15, ירמיה 4:6, ירמיה 6:22, ירמיה 10:22, ירמיה 25:9, יחזקאל 26:7-21
• הָעִ֣זוּ — ירמיה 4:29, ירמיה 10:17-18
• הו אתם — יהושע 15:63, יהושע 18:21-28, שופטים 1:21
• וּבִתְק֙וֹעַ֙ — שמואל ב 14:2, דברי הימים ב 11:6, עמוס 1:1

הפניות הדדיות (19): במדבר 10:9, דברי הימים ב 20:20, תהלים 74:4, ירמיה 4:15, ירמיה 4:21, ירמיה 46:6, ירמיה 46:14, ירמיה 49:8, ירמיה 51:27, יחזקאל 1:4, יחזקאל 7:14, יחזקאל 33:3, הושע 5:8, הושע 8:1, עמוס 3:6, צפניה 1:16, זכריה 6:6, הבשורה על פי מתי 24:16, הבשורה על פי לוקאס 21:21

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Nave's: משואה; בנימין; בית הכרם; אש; תקועה; חצוצרה