זכריה 11:11

מתוך 4Disciples
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
English EN  ·  Español ES  ·  Português PT  ·  עברית HE  ·  العربية AR  ·  Русский RU  ·  Deutsch DE  ·  Français FR  ·  中文 ZH  ·  தமிழ் TA

כתבי הקודש > זכריה > פרק 11 > פסוק 11

זכריה 11:11


← זכריה 11:10 זכריה 11:11 (MT) זכריה 11:12 →
וָאֶקַּ֤ח אֶת מַקְלִי֙ אֶת נֹ֔עַם וָאֶגְדַּ֖ע אֹת֑וֹ לְהָפֵיר֙ אֶת בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת כָּל הָעַמִּֽים׃
וַתֻּפַ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֵּדְע֨וּ כֵ֜ן עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י כִּ֥י דְבַר יְהוָ֖ה הֽוּא׃
וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם ט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם לֹ֣א׀ חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃

נוסח הפסוק

MT

וַתֻּפַ֖רH6565 בַּיּ֣וֹםH3117 הַה֑וּאH1931 וַיֵּדְע֨וּH3045 כֵ֜ןH3651 עֲנִיֵּ֤יH6041 הַצֹּאן֙H6629 הַשֹּׁמְרִ֣יםH8104 אֹתִ֔יH853 כִּ֥יH3588 דְבַרH1697 יְהוָ֖הH3068 הֽוּא׃H1931


המקור העברי

וַתֻּפַר בַּיֹּום הַהוּא וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי כִּי דְבַר־יְהוָה הוּא׃

עברית תעתיק שטרונג מורפולוגיה משמעות
וַ/תֻּפַ֖ר
va./tu.Far H6565 HC/VHw3fs and/ it was broken
בַּ/יּ֣וֹם
ba/i.Yom H3117 HRd/Ncmsa on the/ day
הַ/ה֑וּא
ha./Hu' H1931 HTd/Pp3ms (the)/ that
וַ/יֵּדְע֨וּ
va/i.ye.de.'U H3045 HC/Vqw3mp and/ they knew
כֵ֜ן
khen H3651 HD thus
עֲנִיֵּ֤י
'a.ni.Yei H6041 HAampc (the) afflicted (ones) of
הַ/צֹּאן֙
ha./tzoN H6629 HTd/Ncbsa the/ flock
הַ/שֹּׁמְרִ֣ים
ha./sho.me.Rim H8104 HTd/Vqrmpa who/ were watching
אֹתִ֔/י
'o.T/i H853 HTo/Sp1cs (obj.)/ me
כִּ֥י
ki H3588 HC that
דְבַר
de.var- H1697 HNcmsc (was) (the) word of
יְהוָ֖ה
Yah.weh H3068 HNp Yahweh
הֽוּא
Hu' H1931 HPp3ms it
הפניות שטרונג
  • H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו')
  • H1697 — דָּבָר (dâbâr, daw-baw'): מן דָבַר (dâbar) [H1696]; מילה; ומכאן, עניין (כדבר שמדובר בו) או חפץ; ובשימוש תוארי־פועלי, סיבה
  • H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם
  • H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה)
  • H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל
  • H3117 — יוֹם (yôwm, yome): משורש בלתי משומש שמשמעו להיות חם; יום (על שם שעות החום), בין במובן מילולי (מזריחת השמש עד שקיעתה, או משקיעה אחת לשקיעה שלאחריה) ובין במובן מושאל (פרק זמן המוגדר על ידי מונח נלווה), (משמש לעתים קרובות כתואר הפועל)
  • H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה
  • H3651 — כֵּן (kên, kane): מן כּוּן (kûwn) [H3559]; בעיקרו, ניצב זקוף; מכאן (בהשאלה כשם תואר) הוגן, נכון; אך בדרך כלל (כתואר הפועל או כמילת חיבור) כראוי או כך, כן (בשימושים שונים לאופן, לזמן וליחס; לעיתים קרובות בצירוף מילות יחס אחרות)
  • H6041 — עָנִי (ʻânîy, aw-nee'): מן עָנָה (ʻânâh) [H6031]; (למעשה כמו עָנָו (ʻânâv) [H6035], אף שהשוליים חולקים על כך בעקביות, ורואים את עָנָו (ʻânâv) [H6035] כסובייקטיבי וכאובייקטיבי); מדוכא, ברוחו או במצבו
  • H6565 — פָּרַר (pârar, paw-rar'): שורש קדום; להפר, לשבור (על פי רוב בהשאלה), כלומר להפר, לסכל
  • H6629 — צֹאן (tsôʼn, tsone): או צאוֹן (tsʼôwn); (תהילים 144:13), משורש בלתי־משומש שמשמעותו לנדוד; שם קיבוצי לעדר (של כבשים או עזים); וכן בהשאלה (על בני אדם)
  • H8104 — שָׁמַר (shâmar, shaw-mar'): שורש ראשוני; בעיקרו, לגדור מסביב (כמו בקוצים), כלומר לשמור; ובאופן כללי, להגן, לתת את הדעת על, וכדומה

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › זכריה › פרק 11 › פסוק 11