• H398 — אָכַל (ʼâkal, aw-kal'): שורש קדום; לאכול (כפשוטו או בהשאלה) (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1471 — גּוֹי (gôwy, go'-ee): לעתים רחוקות (מקוצר) גֹּי (gôy); כנראה מאותו שורש כמו גֵּוָה (gêvâh) [H1465] (במובן של הצטברות); אומה נוכרייה; ומכאן, גוי; וכן (בהשאלה) עדר של בעלי חיים, או נחיל של ארבה (EN)
• H2534 — חֵמָה (chêmâh, khay-maw'): או (דניאל 11:44) חֵמָא (chêmâʼ); מ־יָחַם (yâcham) [H3179]; חום; ובהשאלה: חרון אף, זעם; ארס (על שום החום שהוא מעורר) (EN)
• H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה) (EN)
• H3290 — יַעֲקֹב (Yaʻăqôb, yah-ak-obe'): מן עָקַב (ʻâqab) [H6117]; אוחז־עקב (כלומר, מחליף במרמה); יעקב, אבי האומה הישראלי (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3615 — כָּלָה (kâlâh, kaw-law'): שורש קדום; לְכַלּוֹת, לסיים; בין בעומד (לחדול, להיגמר, לכלות, לאבוד) ובין ביוצא (להשלים, להכין, לכלות, לגמור) (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H4940 — מִשְׁפָּחָה (mishpâchâh, mish-paw-khaw'): מן שָׁפָה (shâphâh) [H8192] (השווה שִׁפְחָה (shiphchâh) [H8198]); משפחה, כלומר חוג הקרובים; ובהשאלה, מעמד (של בני אדם), מין (של בעלי חיים) או סוג (של דברים); ובהרחבה — שבט או עם (EN)
• H5116 — נָוֶה (nâveh, naw-veh'): או (נקבה) נָוָה (nâvâh); מן נָוָה (nâvâh) [H5115]; (כתואר) שוכן בבית, מיושב; ומכאן (מתוך משמעות של שביעות רצון) נאה, נעים; וגם (כשם עצם) מעון, של אלוהים (מקדש), של בני אדם (מקום מגורים), של עדרים (נווה מרעה) או של חיות בר (מאורה) (EN)
• H5921 — עַל (ʻal, al): כראוי, זהה ל־עַל (ʻal) [H5920] המשמש כמילת יחס (ביחיד או ברבים לעיתים קרובות עם תחילית, או כמילת קישור עם חלקיק בעקבותיה); מעל, על גבי, על, או נגד (אם כי ביחס אחרון זה תמיד מתוך היבט של מלמעלה למטה), במגוון רחב של שימושים (EN)
• H7121 — קָרָא (qârâʼ, kaw-raw'): שורש ראשוני (קרוב לוודאי זהה ל־קָרָא (qârâʼ) [H7122] בשל רעיון הפנייה אל אדם שנפגשים בו); לִקְרוֹא אל (כלומר, בדיוק המילה: לפנות בשם, אך משמש בשלל רחב של הוראות) (EN)
• H8034 — שֵׁם (shêm, shame): מילה קדומה (אולי ליתר דיוק מן שׂוּם (sûwm) [H7760] לפי רעיון של מקום מוגדר ובולט; השווה שָׁמַיִם (shâmayim) [H8064]); כינוי, בתור סימן או זכר לייחודו של אדם; ומכאן במשתמע כבוד, סמכות, אופי (EN)
• H8074 — שָׁמֵם (shâmêm, shaw-mame'): שורש קדום; להמם (או בבניין עומד: לקהות ולהשתומם), כלומר להחריב ולהשים, או (בהשאלה) להדהים ולהמם (שתי המשמעויות בדרך כלל במובן סביל) (EN)
• H8210 — שָׁפַךְ (shâphak, shaw-fak'): שורש קדום; לשפוך החוצה (דם, נסך, מתכת מותכת; ואף מוצק, כלומר לצבור סוללה); וגם (בהשאלה) להוציא ולכלות (חיים, נפש, שיח, כסף וכדומה); בהוראה מוגברת, להשתרע ולהתפשט (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• קָרָ֑אוּ — תהלים 14:4, ישעיה 43:22, ישעיה 64:6, צפניה 1:6
• אָכְל֣וּ — תהלים 27:2, ירמיה 8:16, ירמיה 50:7, ירמיה 50:17, ירמיה 51:34-35, איכה 2:22, יחזקאל 25:6-8, יחזקאל 35:5-10, עבדיה 1:10-16, זכריה 1:15
• שְׁפֹ֣ךְ — תהלים 79:6-7
• יְדָע֔וּךָ — איוב 18:21, הבשורה על פי יוחנן 17:25, מעשי השליחים 17:23, האיגרת הראשונה אל הקורינתים 15:34, האיגרת הראשונה אל התסלוניקים 4:5, האיגרת השנייה אל התסלוניקים 1:8

הפניות הדדיות (14): תהלים 9:20, תהלים 53:5, תהלים 56:8, תהלים 94:10, ישעיה 9:11, ישעיה 30:18, ישעיה 63:19, ירמיה 1:15, ירמיה 12:11, ירמיה 30:16, איכה 1:22, עמוס 3:2, זכריה 14:17, האיגרת אל הגלטים 4:8

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: משפחות; הגויים; תפילה, בחברה ובמשפחה
• Nave's: משפחה; הזנחת התפילה