• H398 — אָכַל (ʼâkal, aw-kal'): שורש קדום; לאכול (כפשוטו או בהשאלה) (EN)
• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H817 — אָשָׁם (ʼâshâm, aw-shawm'): מן אָשַׁם (ʼâsham) [H816]; אשמה; ומכאן, פגם ועוול; וכן קרבן חטאת (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H1508 — גִּזְרָה (gizrâh, ghiz-raw'): נקבה של גֶּזֶר (gezer) [H1506]; הצורה או גזרת הגוף (כאילו נחצבה); וכן מתחם מוקף (כדבר שהופרד) (EN)
• H1864 — דָּרוֹם (dârôwm, daw-rome'): ממקור גזירה בלתי ודאי; הדרום; בלשון פיוטית — רוח הדרום (EN)
• H2007 — הֵנָּה (hênnâh, hane'-naw): הארכה של הֵן (hên) [H2004]; הן עצמן (משמש לעיתים קרובות כאוגד מדגיש, וכן ביחס עקיף) (EN)
• H2403 — חַטָּאָה (chaṭṭâʼâh, khat-taw-aw'): או חַטָּאת (chaṭṭâʼth); מ־חָטָא (châṭâʼ) [H2398]; עֲבֵרָה (ולעיתים חַטָּאוּת שהיא הֶרְגֵּל קבוע), והעונש עליה, עילתה, קרבנה או כפרתה; וגם (בהוראה קונקרטית) חוֹטֵא (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3240 — יָנַח (yânach, yaw-nakh'): שורש ראשוני; להניח, להפקיד; ומכאן, להניח לדבר להישאר במקומו (EN)
• H3548 — כֹּהֵן (kôhên, ko-hane'): בינוני פעיל של כָּהַן (kâhan) [H3547]; מילולית: המשמש בקודש, כהן; וכן (בדרך כבוד) כהן מכהן בפועל (אף שהוא הדיוט) (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3957 — לִשְׁכָּה (lishkâh, lish-kaw'): משורש בלתי־משומש שמשמעותו אינה ודאית; חדר בתוך מבנה (בין לאחסון, בין לאכילה ובין ללינה) (EN)
• H4503 — מִנְחָה (minchâh, min-khaw'): מן שורש בלתי־משומש שמשמעותו להקצות, כלומר להעניק; מַתָּנָה; בלשון נקייה — מַס (מנחת כניעה); ובמובן המיוחד — קרבן מנחה (בדרך כלל ללא דם ובנדבה) (EN)
• H4725 — מָקוֹם (mâqôwm, maw-kome'): או מָקֹם (mâqôm); גם (נקבה) מְקוֹמָה (mᵉqôwmâh); או מְקֹמָה (mᵉqômâh); מן קוּם (qûwm) [H6965]; בְּמַשְׁמָעוּת המדויקת: עמידה, כלומר נקודה; אך משמש בהרחבה לציון מקום (כללי או מסוים); וכן (בהשאלה) לציון מצב (של הגוף או של הנפש) (EN)
• H6440 — פָּנִים (pânîym, paw-neem'): ריבוי (אך תמיד ביחיד) של שם עצם שאינו בשימוש פָּנֶה (pâneh); מן פָּנָה (pânâh) [H6437]); הפנים (כחלק הפונה); משמש בשלל רב של שימושים (כפשוטו ובהשאלה); וכן (עם תחילית של מילת יחס) כמילת יחס (לפני וכדומה) (EN)
• H6828 — צָפוֹן (tsâphôwn, tsaw-fone'): או צָפֹן (tsâphôn); מן צָפַן (tsâphan) [H6845]; בפשטות, נסתר, כלומר אפל; משמש רק לציון הצפון כרוח שמים (קודרת ובלתי ידועה) (EN)
• H6918 — קָדוֹשׁ (qâdôwsh, kaw-doshe'): או קָדֹשׁ (qâdôsh); מן קָדַשׁ (qâdash) [H6942]; קדוש (מבחינה פולחנית או מוסרית); (כשם עצם) אלוהים (בהוראת ההתעלות), מלאך, קדוש (אדם), מקדש (EN)
• H6944 — קֹדֶשׁ (qôdesh, ko'-desh): מ־קָדַשׁ (qâdash) [H6942]; מקום קדוש או דבר קדוש; לעיתים רחוקות בהוראה מופשטת, קדושה (EN)
• H7138 — קָרוֹב (qârôwb, kaw-robe'): או קָרֹב (qârôb); מ־קָרַב (qârab) [H7126]; קרוב (במקום, בקרבת משפחה או בזמן) (EN)
• H8033 — שָׁם (shâm, shawm): מילית קדומה (אולי מכינוי הזיקה, אֲשֶׁר (ʼăsher) [H834]); שָׁם (ובהשאלה לזמן) אָז; ולעיתים קרובות לשם, או משם (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• קְרוֹבִ֥ים — ויקרא 10:3, במדבר 16:5, במדבר 17:5, במדבר 18:7, דברים 21:5, יחזקאל 40:46
• הַקֹּ֗דֶשׁ — ויקרא 2:3, ויקרא 2:10, ויקרא 6:7, ויקרא 6:10, ויקרא 6:18, ויקרא 6:22, ויקרא 7:1, ויקרא 7:6, ויקרא 10:13, ויקרא 10:17, ויקרא 14:13, ויקרא 21:22, במדבר 1:9-10, במדבר 18:9-10, נחמיה 13:5
• הַקֹּ֗דֶשׁ — שמות 29:31, ויקרא 6:7-9, ויקרא 6:19, ויקרא 7:6, ויקרא 10:13-14, ויקרא 10:17, ויקרא 24:9, במדבר 18:9

הפניות הדדיות (7): ויקרא 5:6, במדבר 15:9, דברי הימים א 23:28, יחזקאל 41:12, יחזקאל 42:1, יחזקאל 42:10, יחזקאל 44:19

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: מנחות
• Nave's: כנסייה; קרבנות