• H369 — אַיִן (ʼayin, ah'-yin): כאילו משורש קדום שמשמעו להיות לא-כלום או לא להתקיים; אַיִן, העדר קיום; בדרך כלל משמש כמילת שלילה (EN)
• H802 — אִשָּׁה (ʼishshâh, ish-shaw'): נקבה של אִישׁ (ʼîysh) [H376] או אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]; רבים חריג, נָשִׁים (nâshîym);(משמשת באותו מובן רחב כמו אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]); אישה (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1121 — בֵּן (bên, bane): מן בָּנָה (bânâh) [H1129]; בן (כבונה שם המשפחה), במובן הרחב ביותר (של יחס מילולי ומושאל, לרבות נכד, נתין, אומה, תכונה או מצב וכדומה, כמו "אב" או "אח" וכדומה) (EN)
• H1323 — בַּת (bath, bath): מן בָּנָה (bânâh) [H1129] (כנקבה של בֵּן (bên) [H1121]); בַּת (משמשת במובן רחב כשאר כינויי הקרבה המשפחתית, כפשוטו וכמשל) (EN)
• H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד) (EN)
• H1992 — הֵם (hêm, haym): או (בהארכה) הֵמָּה (hêmmâh); זכר רבים מן הֲלַךְ (hălak) [H1981]; הם (משמש רק כשיש הדגשה) (EN)
• H2351 — חוּץ (chûwts, khoots): או (מקוצר) חֻץ (chuts); (שתי הצורות נקביות ברבים) משורש בלתי־משומש שמשמעותו לנתק; למעשה, מופרד בקיר, כלומר בחוץ, מחוץ לבית (EN)
• H2719 — חֶרֶב (chereb, kheh'-reb): מן חָרַב (chârab) [H2717]; בצורת, חורב; וגם כלי חותך (על שום פעולתו המשחיתה), כגון סכין, חרב או כלי חד אחר (EN)
• H3389 — יְרוּשָׁלַ͏ִם (Yᵉrûwshâlaim, yer-oo-shaw-lah'-im): לעיתים רחוקות יְרוּשָׁלַיִם (Yᵉrûwshâlayim); צורת זוגי (כרמז לשתי גבעותיה העיקריות (הניקוד הנכון, לפחות של הקריאה הראשונה, נראה שהוא של יְרוּשָׁלֵם (Yᵉrûwshâlêm) [H3390])); כנראה מן (הבינוני הסביל של) יָרָה (yârâh) [H3384] ומן שָׁלַם (shâlam) [H7999]; מיוסדת בשלום; ירושלים, עיר הבירה של ארץ ישראל (EN)
• H5012 — נָבָא (nâbâʼ, naw-baw'): שורש קדום; להתנבא, כלומר לדבר (או לשיר) בהשראה אלוהית (בין בניבוי העתיד ובין בדיבור פשוט) (EN)
• H5921 — עַל (ʻal, al): כראוי, זהה ל־עַל (ʻal) [H5920] המשמש כמילת יחס (ביחיד או ברבים לעיתים קרובות עם תחילית, או כמילת קישור עם חלקיק בעקבותיה); מעל, על גבי, על, או נגד (אם כי ביחס אחרון זה תמיד מתוך היבט של מלמעלה למטה), במגוון רחב של שימושים (EN)
• H5971 — עַם (ʻam, am): מן עָמַם (ʻâmam) [H6004]; עַם (כיחידה מקובצת); ובמיוחד שֵׁבֶט (כשבטי ישראל); ומכאן (בהוראה קיבוצית) חַיִל או בְּנֵי לְוָיָה; ובהשאלה — עֵדֶר (EN)
• H6440 — פָּנִים (pânîym, paw-neem'): ריבוי (אך תמיד ביחיד) של שם עצם שאינו בשימוש פָּנֶה (pâneh); מן פָּנָה (pânâh) [H6437]); הפנים (כחלק הפונה); משמש בשלל רב של שימושים (כפשוטו ובהשאלה); וכן (עם תחילית של מילת יחס) כמילת יחס (לפני וכדומה) (EN)
• H6912 — קָבַר (qâbar, kaw-bar'): שורש קדום; לקבור (EN)
• H7451 — רַע (raʻ, rah): מ־רָעַע (râʻaʻ) [H7489]; רע, או (כשם עצם) רוע (בטבע או במוסר) (EN)
• H7458 — רָעָב (râʻâb, raw-awb'): מ־רָעֵב (râʻêb) [H7456]; רָעָב (בהיקף גדול או קטן) (EN)
• H7993 — שָׁלַךְ (shâlak, shaw-lak): שורש ראשוני; להשליך החוצה, מטה או הלאה (כפשוטו או בהשאלה) (EN)
• H8210 — שָׁפַךְ (shâphak, shaw-fak'): שורש קדום; לשפוך החוצה (דם, נסך, מתכת מותכת; ואף מוצק, כלומר לצבור סוללה); וגם (בהשאלה) להוציא ולכלות (חיים, נפש, שיח, כסף וכדומה); בהוראה מוגברת, להשתרע ולהתפשט (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• מֻשְׁלָכִים֩ — תהלים 79:2-3, ירמיה 7:33, ירמיה 9:21, ירמיה 15:2-3, ירמיה 16:4, ירמיה 18:21, ירמיה 19:6-7
• כי — משלי 1:31, ירמיה 2:17-19, ירמיה 4:18, ירמיה 13:22-25, חזון יוחנן 16:1
• וְהָעָ֣ם — ישעיה 9:15, ירמיה 5:31, הבשורה על פי מתי 15:14

הפניות הדדיות (7): ירמיה 7:20, ירמיה 24:10, ירמיה 27:15, איכה 3:51, איכה 4:11, הושע 4:5, הבשורה על פי לוקאס 6:39

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: שפע ומחסור
• Nave's: רעב; קשיחות לב (אי־תשובה); תפילת שתדלנות; ישראל, נבואות עליה; משרת המשיח (כומר/מטיף); נביאים; חטא