• H376 — אִישׁ (ʼîysh, eesh): קיצור של אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582] (או אולי דווקא משורש בלתי־משומש שמשמעותו להיות קיים); איש, כפרט או כזכר; משמש לעיתים קרובות כלוואי למונח מסוים יותר (ובמקרים כאלה תכופות אינו בא לידי ביטוי בתרגום) (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1571 — גַּם (gam, gam): בכיווץ משורש לא בשימוש שמשמעו לאסוף; במקורו: אסופה, צירוף; משמש רק כתואר הפועל — גם, אף, אפילו, אכן, אף כי; לעיתים קרובות נשנה כמילת זיקה מתאמת: גם... וגם (EN)
• H1697 — דָּבָר (dâbâr, daw-baw'): מן דָבַר (dâbar) [H1696]; מילה; ומכאן, עניין (כדבר שמדובר בו) או חפץ; ובשימוש תוארי־פועלי, סיבה (EN)
• H1732 — דָּוִד (Dâvid, daw-veed'): לעיתים נדירות (בכתיב מלא); דָּוִיד (Dâvîyd); מאותו מקור כמו דּוֹד (dôwd) [H1730]; אהוב; דוד, בנו הצעיר של ישי (EN)
• H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד) (EN)
• H3027 — יָד (yâd, yawd): מילה קדומה; יד (הפתוחה (המורה על כוח, אמצעי, כיוון וכדומה), להבדיל מן כַּף (kaph) [H3709], הסגורה); משמשת (כשם עצם, כתואר הפועל וכו') במגוון גדול של שימושים, הן מילוליים והן מושאלים, הן קרובים והן רחוקים (כדלהלן) (EN)
• H3063 — יְהוּדָה (Yᵉhûwdâh, yeh-hoo-daw'): מן יָדָה (yâdâh) [H3034]; מהולל; יהודה (או יְהוּדָה), שמם של חמישה ישראלים; וכן שם השבט שיצא מן הראשון שבהם, ושם נחלתו (EN)
• H3478 — יִשְׂרָאֵל (Yisrâʼêl, yis-raw-ale'): מן שָׂרָה (sârâh) [H8280] ומן אֵל (ʼêl) [H410]; הוא ישרור כאלוהים; יִשְׂרָאֵל, שם סמלי של יעקב; וכן (בדרך כלל) של צאצאיו (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H4069 — מַדּוּעַ (maddûwaʻ, mad-doo'-ah): או מַדֻּעַ (madduaʻ); מן מָה (mâh) [H4100] ומן בינוני סביל של יָדַע (yâdaʻ) [H3045]; מה (הוא) הידוע?; כלומר (במשתמע) (כתואר הפועל) מדוע? (EN)
• H4428 — מֶלֶךְ (melek, meh'-lek): מן מָלַךְ (mâlak) [H4427]; מלך (EN)
• H4480 — מִן (min, min): או מִנִּי (minnîy); או מִנֵּי (minnêy); (ריבוי סמיכות) (ישעיהו 30:11); עבור מֵן (mên) [H4482]; בעיקרו, חלק מן; ומכאן (כמילת יחס), מן או מתוך במובנים רבים (EN)
• H6030 — עָנָה (ʻânâh, aw-naw'): שורש קדום; בעיקרו, להתבונן או (בדרך כלל) לשים לב, כלומר לתת את הדעת; ומכאן, להשיב; בהרחבה, לפצות פה ולדבר; ובמיוחד לשיר, לרנן, להעיד, להכריז (EN)
• H6235 — עֶשֶׂר (ʻeser, eh'ser): זכר של המונח עֲשָׂרָה (ʻăsârâh); מן עָשַׂר (ʻâsar) [H6237]; עשר (כצירוף המגיע עד מניין האצבעות) (EN)
• H7043 — קָלַל (qâlal, kaw-lal'): שורש קדום; להיות קל (ובבניין הגורם: להקל), בין כפשוטו (מהיר, קטן, חד וכדומה) ובין בהשאלה (נוח, פעוט, נקלה וכדומה) (EN)
• H7185 — קָשָׁה (qâshâh, kaw-shaw'): שורש ראשוני; במובן המדויק: להיות צפוף, כלומר קשוח או חמור (ביישומים שונים) (EN)
• H7223 — רִאשׁוֹן (riʼshôwn, ree-shone'): או רִאשֹׁן (riʼshôn); מן רִאשָׁה (riʼshâh) [H7221]; ראשון, במקום, בזמן או במעלה (כשם תואר או כשם עצם) (EN)
• H7725 — שׁוּב (shûwb, shoob): שורש קדום; לשוב אחור (ומכאן, להתרחק), בבניין יוצא או עומד, במובן המילולי או המושאל (לאו דווקא מתוך רעיון של שיבה לנקודת המוצא); בדרך כלל לסגת; ולעיתים קרובות כתואר הפועל, שוב, עוד הפעם (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• דְבָרִ֥י — שמואל ב 19:10, שמואל ב 19:15, האיגרת אל הגלטים 5:20, האיגרת אל הגלטים 5:26
• עֶֽשֶׂר יָד֨וֹת — שמואל ב 5:1, משלי 13:10
• דְבָרִ֥י — שופטים 8:1, שופטים 9:23, שופטים 12:1-6, משלי 15:1, משלי 17:14, משלי 18:19, האיגרת אל הרומאים 12:21, האיגרת אל הגלטים 5:15, האיגרת אל הגלטים 5:20, איגרת יעקב 1:20, איגרת יעקב 3:2-10, איגרת יעקב 3:14-16, איגרת יעקב 4:1-5
• מצאנו — שמואל ב 20:1, שמואל ב 20:6, מלכים א 12:16

הפניות הדדיות (6): מלכים א 12:13, דברי הימים ב 25:10, משלי 15:18, קהלת 7:9, האיגרת אל האפסים 4:31, איגרת יעקב 3:6

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: אחדות ומריבה
• Torrey’s: כעס; מריבה
• Nave's: דוד; חנופה; גלגל; ישראל; קנאה; יהודה; מריבה