• H127 — אֲדָמָה (ʼădâmâh, ad-aw-maw'): מן אָדַם (ʼâdam) [H119]; אדמה (על שום אדמומיותה הכללית) (EN)
• H136 — אֲדֹנָי (ʼĂdônây, ad-o-noy'): צורת הדגשה של אָדוֹן (ʼâdôwn) [H113]; האדון, אדוני (משמש כשם פרטי של אלוהים בלבד) (EN)
• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H1004 — בַּיִת (bayith, bah'-yith): כנראה מן בָּנָה (bânâh) [H1129] בקיצור; בית (במגוון הרחב ביותר של שימושים, ובייחוד משפחה וכדומה) (EN)
• H1121 — בֵּן (bên, bane): מן בָּנָה (bânâh) [H1129]; בן (כבונה שם המשפחה), במובן הרחב ביותר (של יחס מילולי ומושאל, לרבות נכד, נתין, אומה, תכונה או מצב וכדומה, כמו "אב" או "אח" וכדומה) (EN)
• H1473 — גּוֹלָה (gôwlâh, go-law'): או (מקוצר) גֹּלָה (gôlâh); בינוני פועל בנקבה של גָּלָה (gâlâh) [H1540]; גלות; ובמובן הקונקרטי והקיבוצי — גולים (EN)
• H1697 — דָּבָר (dâbâr, daw-baw'): מן דָבַר (dâbar) [H1696]; מילה; ומכאן, עניין (כדבר שמדובר בו) או חפץ; ובשימוש תוארי־פועלי, סיבה (EN)
• H1889 — הֶאָח (heʼâch, heh-awkh'): מן הֵא (hêʼ) [H1887] ומן אָח (ʼâch) [H253]; הֶאָח! (EN)
• H1980 — הָלַךְ (hâlak, haw-lak'): קרוב ל־יָלַךְ (yâlak) [H3212]; שורש ראשוני; ללכת (בשלל רב של שימושים, כפשוטו ובהשאלה) (EN)
• H2490 — חָלַל (châlal, khaw-lal'): שורש ראשוני (השווה חָלָה (châlâh) [H2470]); גם פועל גזור שם (מ־חָלִיל (châlîyl) [H2485]); בעיקרו: לנקוב, כלומר (בהשתמעות) לפצוע, להתיך; ובהוראה מושאלת: לחלל (אדם, מקום או דבר), להפר (את דברו), להחל (כאילו בפתיחת בקיע), לחלל בחליל (EN)
• H3063 — יְהוּדָה (Yᵉhûwdâh, yeh-hoo-daw'): מן יָדָה (yâdâh) [H3034]; מהולל; יהודה (או יְהוּדָה), שמם של חמישה ישראלים; וכן שם השבט שיצא מן הראשון שבהם, ושם נחלתו (EN)
• H3069 — יְהֹוִה (Yᵉhôvih, yeh-ho-vee'): צורת משנה של יְהֹוָה (Yᵉhôvâh) [H3068] (משמשת לאחר אֲדֹנָי (ʼĂdônây) [H136], והיהודים הוגים אותה אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym) [H430], כדי למנוע את חזרתו של אותו צליל עצמו, שכן בשאר המקומות הם הוגים את יְהֹוָה (Yᵉhôvâh) [H3068] כ־אֲדֹנָי (ʼĂdônây) [H136]); יהוה (EN)
• H3282 — יַעַן (yaʻan, yah'-an): מן שורש בלתי־משומש שמשמעותו לשים לב; בעיקרו, שימת לב; ומכאן, תכלית (בעבור או בשל); משמש כתואר הפועל לציון הסיבה או העילה (EN)
• H3478 — יִשְׂרָאֵל (Yisrâʼêl, yis-raw-ale'): מן שָׂרָה (sârâh) [H8280] ומן אֵל (ʼêl) [H410]; הוא ישרור כאלוהים; יִשְׂרָאֵל, שם סמלי של יעקב; וכן (בדרך כלל) של צאצאיו (EN)
• H3541 — כֹּה (kôh, ko): מן התחילית k ומן הוּא (hûwʼ) [H1931]; בעיקרו כזה, כלומר במשתמע, (לאופן) כך (או כה); וגם (למקום) כאן (או הֵנָּה); או (לזמן) עתה (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H4720 — מִקְדָּשׁ (miqdâsh, mik-dawsh'): או מִקְּדָשׁ (miqqᵉdâsh); (שמות 15:17), מן קָדַשׁ (qâdash) [H6942]; דבר או מקום מקודש, ובמיוחד ארמון, מקדש (בין של יהוה ובין של אלילים) או מקום מקלט (EN)
• H5983 — עַמּוֹן (ʻAmmôwn, am-mone'): מן עַם (ʻam) [H5971]; שבטי, כלומר בן אותו שבט; עַמּוֹן, בנו של לוט; וכן צאצאיו וארצם (EN)
• H8074 — שָׁמֵם (shâmêm, shaw-mame'): שורש קדום; להמם (או בבניין עומד: לקהות ולהשתומם), כלומר להחריב ולהשים, או (בהשאלה) להדהים ולהמם (שתי המשמעויות בדרך כלל במובן סביל) (EN)
• H8085 — שָׁמַע (shâmaʻ, shaw-mah'): שורש ראשוני; לשמוע בהבנה (לעיתים קרובות במשמעות של הקשבה, ציות וכדומה; בבניין הגורם: לספר, להשמיע וכדומה) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• וְאָֽמַרְתָּ֙ — תהלים 70:3-4, משלי 17:5, משלי 24:17-18, איכה 2:21-22, איכה 4:21, יחזקאל 25:6, יחזקאל 25:8, יחזקאל 26:2-21, יחזקאל 35:10-15, יחזקאל 36:2, מיכה 7:8

הפניות הדדיות (14): דברים 30:7, נחמיה 4:1, ישעיה 10:13, ירמיה 12:14, ירמיה 24:9, ירמיה 30:16, ירמיה 33:24, ירמיה 50:11, איכה 1:21, איכה 2:16, יחזקאל 18:2, יחזקאל 22:16, צפניה 2:8, זכריה 1:15

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: אֶהָא
• Torrey’s: בני עמון; בוז ולעג
• Nave's: עמונים; זדון; לעג; לעג