כתבי הקודש > צפניה > פרק 2 > פסוק 10

צפניה 2:10

← צפניה 2:9	צפניה 2:10 (MT)	צפניה 2:11 →
לָכֵ֣ן חַי אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֤ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֤י עַמּוֹן֙ כַּֽעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֤ית עַמִּי֙ יְבָזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גוי יִנְחָלֽוּם׃	זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֤י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ עַל עַ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃	נוֹרָ֤א יְהוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כָּל אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם׃

נוסח הפסוק

MT

זֹ֥את^H2063 לָהֶ֖ם תַּ֣חַת^H8478 גְּאוֹנָ֑ם^H1347 כִּ֤י^H3588 חֵֽרְפוּ֙^H2778 וַיַּגְדִּ֔לוּ^H1431 עַל^H5921 עַ֖ם^H5971 יְהוָ֥ה^H3068 צְבָאֽוֹת׃^H6635

המקור העברי

זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאֹונָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל־עַם יְהוָה צְבָאֹות׃

עברית	תעתיק	שטרונג	מורפולוגיה	משמעות
זֹ֥את	zot	H2063	HPdxfs	this
לָ/הֶ֖ם	la./Hem		HR/Sp3mp	(will belong) to/ them
תַּ֣חַת	Ta.chat	H8478	HR	in place of
גְּאוֹנָ֑/ם	ge.'o.Na/m	H1347	HNcmsc/Sp3mp	pride/ their
כִּ֤י	ki	H3588	HC	for
חֵֽרְפוּ֙	che.re.Fu	H2778	HVpp3cp	they reproached
וַ/יַּגְדִּ֔לוּ	va/i.yag.Di.lu	H1431	HC/Vhw3mp	and/ they magnified themselves
עַל	'al-	H5921	HR	on
עַ֖ם	'am	H5971	HNcmsc	(the) people of
יְהוָ֥ה	Yah.weh	H3068	HNp	Yahweh
צְבָאֽוֹת	tze.va.'ot	H6635	HNcbpa	of hosts

הפניות שטרונג

H1347 — גָּאוֹן (gâʼôwn, gaw-ohn'): מן גָּאָה (gâʼâh) [H1342]; הזהה לגַּאֲוָה (gaʼăvâh) [H1346]; גאווה או הוד; ומכאן, (באופן מוחשי) קישוט
H1431 — גָּדַל (gâdal, gaw-dal'): שורש קדום; כראוי, לפַתֵּל (השווה גְּדִל (gᵉdil) [H1434]), כלומר; להיות גדול (ובבניין הגורם — לעשות גדול), במובנים שונים: בגוף, בשכל, ברכוש או בכבוד, וגם בגאווה
H2063 — זֹאת (zôʼth, zothe'): נקבה חריגה של זֶה (zeh) [H2089]; זאת (משמש לעיתים קרובות כתואר הפועל)
H2778 — חָרַף (châraph, khaw-raf'): שורש ראשוני; גם שורש משני (מן חֹרֶף (chôreph) [H2779]); לתלוש, כלומר (במשתמע) לחשוף (כמי שמפשיט); ובמובן מיוחד, לארס אישה (כמעין מסירה); ובהשאלה, להתלונן כנגד, כלומר להשמיץ; לבלות את החורף
H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל
H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה
H5921 — עַל (ʻal, al): כראוי, זהה ל־עַל (ʻal) [H5920] המשמש כמילת יחס (ביחיד או ברבים לעיתים קרובות עם תחילית, או כמילת קישור עם חלקיק בעקבותיה); מעל, על גבי, על, או נגד (אם כי ביחס אחרון זה תמיד מתוך היבט של מלמעלה למטה), במגוון רחב של שימושים
H5971 — עַם (ʻam, am): מן עָמַם (ʻâmam) [H6004]; עַם (כיחידה מקובצת); ובמיוחד שֵׁבֶט (כשבטי ישראל); ומכאן (בהוראה קיבוצית) חַיִל או בְּנֵי לְוָיָה; ובהשאלה — עֵדֶר
H6635 — צָבָא (tsâbâʼ, tsaw-baw'): או (בצורת נקבה) צְבָאָה (tsᵉbâʼâh); מן צָבָא (tsâbâʼ) [H6633]; המון של אנשים (או בהשאלה, של דברים), ובייחוד המאורגן למלחמה (צבא); מכאן, מסע מלחמה, כפשוטו או בהשאלה (ובמיוחד, תלאה וסבל, עבודת אלוהים)
H8478 — תַּחַת (tachath, takh'-ath): מן הזהה לתּוֹחַ (Tôwach) [H8430]; התחתית (על שום היותה שקועה); בשימוש תיאורי בלבד, מתחת (לעיתים קרובות עם תחילית של מילת יחס: מתחת ל־), תמורת, במקום, וכדומה

מראי מקום

הפניות צולבות לפסוק

וַיַּגְדִּ֔לוּ — שמות 9:17, שמות 10:3, ישעיה 10:12-15, ישעיה 37:22-29, יחזקאל 38:14-18
כי — ישעיה 16:6, ירמיה 48:29, דניאל 4:34, דניאל 5:20-23, עבדיה 1:3, צפניה 2:8, איגרת פטרוס הראשונה 5:5

הפניות הדדיות (8): איוב 19:5, ישעיה 17:14, ירמיה 48:14, ירמיה 48:27, איכה 1:9, יחזקאל 25:6, יחזקאל 39:10, זכריה 9:6

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

Torrey’s: בני עמון; גאווה
Nave's: עמונים; גאווה

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › צפניה › פרק 2 › פסוק 10

צפניה 2:10

תוכן עניינים

צפניה 2:10

נוסח הפסוק

דיון / תובנות [עריכה]

הערות ומקורות [עריכה]

תפריט ניווט

צפניה 2:10

צפניה 2:10

נוסח הפסוק

דיון / תובנות [עריכה]

הערות ומקורות [עריכה]

תפריט ניווט

חיפוש