כתבי הקודש > חגי > פרק 2 > פסוק 6

חגי 2:6

← חגי 2:5	חגי 2:6 (MT)	חגי 2:7 →
אֶֽת הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכְכֶ֑ם אַל תִּירָֽאוּ׃	כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת הָאָ֔רֶץ וְאֶת הַיָּ֖ם וְאֶת הֶחָרָבָֽה׃	וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת כָּל הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

נוסח הפסוק

MT

כִּ֣י^H3588 כֹ֤ה^H3541 אָמַר֙^H559 יְהוָ֣ה^H3068 צְבָא֔וֹת^H6635 ע֥וֹד^H5750 אַחַ֖ת^H259 מְעַ֣ט^H4592 הִ֑יא^H1931 וַאֲנִ֗י^H589 מַרְעִישׁ֙^H7493 אֶת^H853 הַשָּׁמַ֣יִם^H8064 וְאֶת^H853 הָאָ֔רֶץ^H776 וְאֶת^H853 הַיָּ֖ם^H3220 וְאֶת^H853 הֶחָרָבָֽה׃^H2724

המקור העברי

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות עֹוד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וְאֶת־הַיָּם וְאֶת־הֶחָרָבָה׃

עברית	תעתיק	שטרונג	מורפולוגיה	משמעות
כִּ֣י	ki	H3588	HC	for
כֹ֤ה	khoh	H3541	HD	thus
אָמַר֙	'a.Mar	H559	HVqp3ms	he says
יְהוָ֣ה	Yah.weh	H3068	HNp	Yahweh
צְבָא֔וֹת	tze.va.'ot	H6635	HNcbpa	of hosts
ע֥וֹד	od	H5750	HD	yet
אַחַ֖ת	'a.Chat	H259	HAcfsa	one (time)
מְעַ֣ט	me.'At	H4592	HNcmsa	(is) a little
הִ֑יא	Hi'	H1931	HPp3fs	it
וַ/אֲנִ֗י	va./'a.Ni	H589	HC/Pp1cs	and/ I
מַרְעִישׁ֙	mar.'Ish	H7493	HVhrmsa	(am) about to shake
אֶת	'et-	H853	HTo	(obj.)
הַ/שָּׁמַ֣יִם	ha./sha.Ma.yim	H8064	HTd/Ncmpa	the/ heavens
וְ/אֶת	ve./'Et	H853	HC/To	and/ (obj.)
הָ/אָ֔רֶץ	ha./'A.retz	H776	HTd/Ncbsa	the/ earth
וְ/אֶת	ve./'Et	H853	HC/To	and/ (obj.)
הַ/יָּ֖ם	hai./Yam	H3220	HTd/Ncmsa	the/ sea
וְ/אֶת	ve./'Et	H853	HC/To	and/ (obj.)
הֶ/חָרָבָֽה	he./cha.ra.Vah	H2724	HR/Ncfsa	the/ dry ground

הפניות שטרונג

H259 — אֶחָד (ʼechâd, ekh-awd'): מספר מ־אָחַד (ʼâchad) [H258]; בעיקרו, מאוחד, כלומר אחד; או (כמספר סודר) ראשון
H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר)
H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני
H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת)
H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו')
H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם
H2724 — חָרָבָה (chârâbâh, khaw-raw-baw'): נקבה של חָרֵב (chârêb) [H2720]; מדבר, אזור צחיח
H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל
H3220 — יָם (yâm, yawm): מן שורש בלתי־משומש שמשמעו לשאוג; ים (על שם המשבר הרועש של גליו) או מקווה מים גדול; ובמיוחד (עם ה' הידיעה), הים התיכון; לעיתים נהר גדול, או בריכה מלאכותית; ובמובן המקומי — מערב, או (לעיתים נדירות) דרום
H3541 — כֹּה (kôh, ko): מן התחילית k ומן הוּא (hûwʼ) [H1931]; בעיקרו כזה, כלומר במשתמע, (לאופן) כך (או כה); וגם (למקום) כאן (או הֵנָּה); או (לזמן) עתה
H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה
H4592 — מְעַט (mᵉʻaṭ, meh-at'): או מְעָט (mᵉʻâṭ); מ־מָעַט (mâʻaṭ) [H4591]; מְעַט או מעטים (לעיתים קרובות בתפקיד תואר הפועל או בדרגת השוואה)
H5750 — עוֹד (ʻôwd, ode): או עֹד (ʻôd); מן עוּד (ʻûwd) [H5749]; בעיקרו, חזרה או המשך; משמש רק כתואר הפועל (עם מילת יחס או בלעדיה), שוב, שוב ושוב, עדיין, עוד
H6635 — צָבָא (tsâbâʼ, tsaw-baw'): או (בצורת נקבה) צְבָאָה (tsᵉbâʼâh); מן צָבָא (tsâbâʼ) [H6633]; המון של אנשים (או בהשאלה, של דברים), ובייחוד המאורגן למלחמה (צבא); מכאן, מסע מלחמה, כפשוטו או בהשאלה (ובמיוחד, תלאה וסבל, עבודת אלוהים)
H7493 — רָעַשׁ (râʻash, raw-ash): שורש קדום; לרעוד, להתנודד (כמו הארץ, השמים וכדומה; וגם שדה תבואה), ובייחוד מחמת פחד; ובמובן מיוחד: לנתר, לקפץ (כמו הארבה)
H8064 — שָׁמַיִם (shâmayim, shaw-mah'-yim): זוגי של יחיד שאינו בשימוש שָׁמֶה (shâmeh); משורש שאינו בשימוש שמשמעותו להיות רם; השמים (בהיותם למעלה; צורת הזוגי רומזת אולי אל כיפת הרקיע הנראית שבה נעות העננים, וכן אל האתר העליון שבו סובבים גרמי השמים)

מראי מקום

הפניות צולבות לפסוק

מַרְעִישׁ֙ — ישעיה 34:4, ירמיה 4:23-26, יחזקאל 38:20, יואל 3:3-5, יואל 4:16, הבשורה על פי מתי 24:29-30, הבשורה על פי מרקוס 13:24-26, הבשורה על פי לוקאס 21:25-27, מעשי השליחים 2:19, האיגרת אל העברים 12:26, חזון יוחנן 6:2-17, חזון יוחנן 6:12-17, חזון יוחנן 8:5-12, חזון יוחנן 11:9
קודש הוא — תהלים 37:10, ישעיה 10:25, ישעיה 29:17, ירמיה 51:33, האיגרת אל העברים 10:37
אך — חגי 2:21-22, האיגרת אל העברים 12:26-28

הפניות הדדיות (14): ויקרא 11:29, איוב 9:6, תהלים 29:8, תהלים 60:4, ישעיה 2:19, ישעיה 13:13, ישעיה 42:15, ירמיה 33:14, יחזקאל 36:11, יחזקאל 38:19, הושע 8:10, עמוס 8:8, זכריה 4:7, הבשורה על פי מתי 2:1

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

Torrey’s: רעידות אדמה; הים
Nave's: נבואה; ציטוטים ורמיזות

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › חגי › פרק 2 › פסוק 6

חגי 2:6

תוכן עניינים

חגי 2:6

נוסח הפסוק

דיון / תובנות [עריכה]

הערות ומקורות [עריכה]

תפריט ניווט

חגי 2:6

חגי 2:6

נוסח הפסוק

דיון / תובנות [עריכה]

הערות ומקורות [עריכה]

תפריט ניווט

חיפוש