• H369 — אַיִן (ʼayin, ah'-yin): כאילו משורש קדום שמשמעו להיות לא-כלום או לא להתקיים; אַיִן, העדר קיום; בדרך כלל משמש כמילת שלילה (EN)
• H376 — אִישׁ (ʼîysh, eesh): קיצור של אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582] (או אולי דווקא משורש בלתי־משומש שמשמעותו להיות קיים); איש, כפרט או כזכר; משמש לעיתים קרובות כלוואי למונח מסוים יותר (ובמקרים כאלה תכופות אינו בא לידי ביטוי בתרגום) (EN)
• H518 — אִם (ʼim, eem): חלקיק ראשוני; משמש בהיקף רחב מאוד: כמילת הצבעה — הֵן!; כמילת שאלה — האם?; או כמילת תנאי — אם, אף כי; וגם: הלוואי!, כאשר; ומכאן, בהוראה שלילית — לא (EN)
• H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת) (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H959 — בָּזָה (bâzâh, baw-zaw'): שורש קדום; לבוז, לזלזל (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H2088 — זֶה (zeh, zeh): מילה קדומה; כינוי הרמז בזכר: זֶה או הַלָּה (EN)
• H2233 — זֶרַע (zeraʻ, zeh'-rah): מן זָרַע (zâraʻ) [H2232]; זרע; ובהשאלה, פרי, צמח, עונת הזריעה, צאצאים (EN)
• H2656 — חֵפֶץ (chêphets, khay'-fets): מן חָפֵץ (châphêts) [H2654]; חפץ, עונג; מכאן (במובן מופשט) רצון, תשוקה; ובמובן קונקרטי, דבר יקר ערך; ומכאן (בהרחבה) עניין, דבר (כמשהו שבמחשבה) (EN)
• H2904 — טוּל (ṭûwl, tool): שורש קדום; להיטלטל או להתנודד; ומכאן (בבניין יוצא) להשליך מטה או החוצה (EN)
• H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה) (EN)
• H3627 — כְּלִי (kᵉlîy, kel-ee'): מן כָּלָה (kâlâh) [H3615]; דבר מוכן, כלומר כל מכשיר או חפץ (כגון כלי עבודה, כלי שימוש, לבוש, כלי קיבול או כלי נשק) (EN)
• H3659 — כׇּנְיָהוּ (Konyâhûw, kon-yaw'-hoo): במקום יְכׇנְיָה (Yᵉkonyâh) [H3204]; כׇּנְיָהוּ, מלך ישראלי (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H4069 — מַדּוּעַ (maddûwaʻ, mad-doo'-ah): או מַדֻּעַ (madduaʻ); מן מָה (mâh) [H4100] ומן בינוני סביל של יָדַע (yâdaʻ) [H3045]; מה (הוא) הידוע?; כלומר (במשתמע) (כתואר הפועל) מדוע? (EN)
• H5310 — נָפַץ (nâphats, naw-fats'): שורש ראשוני; לנפץ לרסיסים, או לפזר (EN)
• H5921 — עַל (ʻal, al): כראוי, זהה ל־עַל (ʻal) [H5920] המשמש כמילת יחס (ביחיד או ברבים לעיתים קרובות עם תחילית, או כמילת קישור עם חלקיק בעקבותיה); מעל, על גבי, על, או נגד (אם כי ביחס אחרון זה תמיד מתוך היבט של מלמעלה למטה), במגוון רחב של שימושים (EN)
• H6089 — עֶצֶב (ʻetseb, eh'-tseb): מן עָצַב (ʻâtsab) [H6087]; כלי חרס; בדרך כלל עמל (מכאיב); וגם מכאוב (בגוף או בנפש) (EN)
• H7993 — שָׁלַךְ (shâlak, shaw-lak): שורש ראשוני; להשליך החוצה, מטה או הלאה (כפשוטו או בהשאלה) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• נִבְזֶ֜ה — שמואל א 5:3-5, שמואל ב 5:21, תהלים 31:13, ירמיה 48:38, הושע 8:8, הושע 13:15, האיגרת אל הרומאים 9:21-23, האיגרת השנייה אל טימותיוס 2:20-21
• כָּנְיָ֔הוּ — ירמיה 22:24
• וְזַרְע֔וֹ — דברי הימים א 3:17-24, ירמיה 22:30, הבשורה על פי מתי 1:12-16
• אשר — ירמיה 14:18

הפניות הדדיות (16): שמואל ב 15:26, מלכים א 9:8, מלכים ב 24:8, דברי הימים א 3:16, דברי הימים ב 7:21, דברי הימים ב 21:20, דברי הימים ב 36:8, אסתר 2:6, ירמיה 16:13, ירמיה 22:25, ירמיה 25:34, ירמיה 27:20, ירמיה 28:4, ירמיה 37:1, איכה 4:2, יחזקאל 19:1

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Nave's: ישראל, נבואות עליה; יְהוֹיָכִין