• H430 — אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym, el-o-heem'): צורת הרבים של אֱלוֹהַּ (ʼĕlôwahh) [H433]; אלים במובן הרגיל; אך בייחוד משמש (בצורת הרבים כך, ובמיוחד עם ה' הידיעה) לציון האל העליון — אלוהים; לעתים מיוחס דרך דרך־ארץ וכבוד לשופטים ולבעלי שררה; ולעתים משמש כדרגת הפלגה (סופרלטיב) (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H905 — בַּד (bad, bad): מ־בָּדַד (bâdad) [H909]; בעיקרו: הפרדה; ומכאן, חלק של הגוף, ענף של עץ, מוט לנשיאה; ובהשאלה, ראש של עיר; ובמיוחד (עם תחילית מילת יחס) כתואר הפועל: לבד, לחוד, רק, מלבד (EN)
• H1121 — בֵּן (bên, bane): מן בָּנָה (bânâh) [H1129]; בן (כבונה שם המשפחה), במובן הרחב ביותר (של יחס מילולי ומושאל, לרבות נכד, נתין, אומה, תכונה או מצב וכדומה, כמו "אב" או "אח" וכדומה) (EN)
• H1245 — בָּקַשׁ (bâqash, baw-kash'): שורש קדום; לחפש ולתור אחר (בכל דרך שהיא, ובמיוחד בעבודת אלוהים או בתפילה); ומכאן במשתמע: לשאוף אל, לחתור להשיג (EN)
• H1285 — בְּרִית (bᵉrîyth, ber-eeth'): מן בָּרָה (bârâh) [H1262] (במשמעות של חיתוך (כמו בָּרָא (bârâʼ) [H1254])); ברית, הסכם (הקרוי כך משום שנכרת במעבר בין בתרי הבשר) (EN)
• H2026 — הָרַג (hârag, haw-rag'): שורש קדום; להכות מתוך כוונה להמית (EN)
• H2040 — הָרַס (hâraç, haw-ras'): שורש קדום; להרוס, לנתץ לרסיסים, לשבור, להשמיד (EN)
• H2719 — חֶרֶב (chereb, kheh'-reb): מן חָרַב (chârab) [H2717]; בצורת, חורב; וגם כלי חותך (על שום פעולתו המשחיתה), כגון סכין, חרב או כלי חד אחר (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3478 — יִשְׂרָאֵל (Yisrâʼêl, yis-raw-ale'): מן שָׂרָה (sârâh) [H8280] ומן אֵל (ʼêl) [H410]; הוא ישרור כאלוהים; יִשְׂרָאֵל, שם סמלי של יעקב; וכן (בדרך כלל) של צאצאיו (EN)
• H3498 — יָתַר (yâthar, yaw-thar'): שורש קדום; לבלוט החוצה או לעלות על, לעודַף; מכאן, להצטיין; (בפועל עומד) להיוותר או להישאר; ובבניין הגורם: להותיר, להרבות, לשמֵר (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3947 — לָקַח (lâqach, law-kakh'): שורש קדום; לקחת (במגוון הרחב ביותר של שימושים) (EN)
• H4196 — מִזְבֵּחַ (mizbêach, miz-bay'-akh): מן זָבַח (zâbach) [H2076]; מִזְבֵּחַ (EN)
• H5030 — נָבִיא (nâbîyʼ, naw-bee'): מן נָבָא (nâbâʼ) [H5012]; נביא, או (בהוראה כללית) איש שניחן בהשראה אלוהית (EN)
• H5315 — נֶפֶשׁ (nephesh, neh'-fesh): מן נָפַשׁ (nâphash) [H5314]; בעיקרו, יצור נושם, כלומר בעל חיים בעל (ובמופשט) חיוניות; משמש בהיקף רחב מאוד במובן מילולי, מותאם או מושאל (גופני או נפשי) (EN)
• H5800 — עָזַב (ʻâzab, aw-zab'): שורש קדום; לְשַׁחְרֵר, כלומר לְהַרְפּוֹת, לַעֲזוֹב, לְהַתִּיר וכדומה (EN)
• H6635 — צָבָא (tsâbâʼ, tsaw-baw'): או (בצורת נקבה) צְבָאָה (tsᵉbâʼâh); מן צָבָא (tsâbâʼ) [H6633]; המון של אנשים (או בהשאלה, של דברים), ובייחוד המאורגן למלחמה (צבא); מכאן, מסע מלחמה, כפשוטו או בהשאלה (ובמיוחד, תלאה וסבל, עבודת אלוהים) (EN)
• H7065 — קָנָא (qânâʼ, kaw-naw'): שורש ראשוני; לקנא (ובבניין הסיבתי: לעורר קנאה), כלומר להיות נלהב־קנאי, ובמובן שלילי — קנאי או מקנא (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• עָזְב֤וּ — דברים 29:24, דברים 31:20, תהלים 78:37, ישעיה 1:4, ירמיה 22:9, דניאל 11:30, הושע 6:7, האיגרת אל העברים 8:9
• קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי — מלכים א 19:9-10, ישעיה 62:1, ישעיה 62:6-7

הפניות הדדיות (16): שמות 2:15, במדבר 25:13, שופטים 5:3, מלכים א 18:22, מלכים א 18:30, מלכים א 22:8, מלכים ב 10:16, תהלים 119:139, ירמיה 2:30, ירמיה 36:26, ירמיה 50:5, הבשורה על פי מרקוס 12:3, הבשורה על פי לוקאס 6:23, מעשי השליחים 7:52, מעשי השליחים 17:16, האיגרת אל העברים 11:37

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: אֵלִיָּהוּ; שתיקה ודיבור
• Nave's: ספק; אֵלִיָּהוּ; נאמנות; משרת המשיח (כומר/מטיף); ציטוטים ורמיזות; צרה