• H539 — אָמַן (ʼâman, aw-man'): שורש קדום; (ישעיהו 30:21; ניתן להחלפה עם אָמַן (ʼâman) [H541], לפנות לימין); כפשוטו: לבנות או לתמוך; לגדל ולטפח כהורה או כאומנת; ובהשאלה: לחזק (או להיות) איתן ונאמן, לבטוח או להאמין, להיות קבוע או שקט; ובמובן המוסרי: להיות אמיתי או ודאי (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H1438 — גָּדַע (gâdaʻ, gaw-dah'): שורש קדום; לגדוע עץ; ובאופן כללי, להחריב דבר כלשהו (EN)
• H1696 — דָבַר (dâbar, daw-bar'): שורש קדום; ייתכן שבמקורו: לסדר, לערוך; אך בשימוש מושאל (ביחס למילים), לדבר; ולעיתים רחוקות (במשמעות של הרס) להכניע (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3117 — יוֹם (yôwm, yome): משורש בלתי משומש שמשמעו להיות חם; יום (על שם שעות החום), בין במובן מילולי (מזריחת השמש עד שקיעתה, או משקיעה אחת לשקיעה שלאחריה) ובין במובן מושאל (פרק זמן המוגדר על ידי מונח נלווה), (משמש לעתים קרובות כתואר הפועל) (EN)
• H3489 — יָתֵד (yâthêd, yaw-thade'): משורש לא־בשימוש שמשמעותו לנעוץ או לקבע; יתד (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3772 — כָּרַת (kârath, kaw-rath'): שורש קדום; לכרות (לקצוץ, לגדוע או לבתר); ומכאן, להשמיד או לכלות; ובמיוחד, לכרות ברית (כלומר לכונן ברית או הסכם, במקורו על ידי ביתור בשר ומעבר בין הבתרים) (EN)
• H4185 — מוּשׁ (mûwsh, moosh): שורש קדום (אולי דווקא זהה ל־מוּשׁ (mûwsh) [H4184] בשל הרעיון של התרחקות במגע); לָסֶגֶת, לָמוּשׁ (הן במובן מילולי והן במובן מושאל, בין בפועל עומד ובין ביוצא) (EN)
• H4725 — מָקוֹם (mâqôwm, maw-kome'): או מָקֹם (mâqôm); גם (נקבה) מְקוֹמָה (mᵉqôwmâh); או מְקֹמָה (mᵉqômâh); מן קוּם (qûwm) [H6965]; בְּמַשְׁמָעוּת המדויקת: עמידה, כלומר נקודה; אך משמש בהרחבה לציון מקום (כללי או מסוים); וכן (בהשאלה) לציון מצב (של הגוף או של הנפש) (EN)
• H4853 — מַשָּׂא (massâʼ, mas-saw'): מן נָשָׂא (nâsâʼ) [H5375]; משא; ובמיוחד מס, או (בהוראה מופשטת) נשיאת משאות; ובהשאלה, נבואה, ברוב המקרים נבואת פורענות, ובייחוד שירה; ובמובן הנפשי, משאת נפש (EN)
• H5002 — נְאֻם (nᵉʼum, neh-oom'): מן נָאַם (nâʼam) [H5001]; נְאֻם (מאמר נבואי), דבר יהוה (EN)
• H5307 — נָפַל (nâphal, naw-fal'): שורש ראשוני; ליפול, במגוון רחב מאוד של שימושים (בבניין עומד או גורם, כפשוטו או בהשאלה) (EN)
• H5921 — עַל (ʻal, al): כראוי, זהה ל־עַל (ʻal) [H5920] המשמש כמילת יחס (ביחיד או ברבים לעיתים קרובות עם תחילית, או כמילת קישור עם חלקיק בעקבותיה); מעל, על גבי, על, או נגד (אם כי ביחס אחרון זה תמיד מתוך היבט של מלמעלה למטה), במגוון רחב של שימושים (EN)
• H6635 — צָבָא (tsâbâʼ, tsaw-baw'): או (בצורת נקבה) צְבָאָה (tsᵉbâʼâh); מן צָבָא (tsâbâʼ) [H6633]; המון של אנשים (או בהשאלה, של דברים), ובייחוד המאורגן למלחמה (צבא); מכאן, מסע מלחמה, כפשוטו או בהשאלה (ובמיוחד, תלאה וסבל, עבודת אלוהים) (EN)
• H8628 — תָּקַע (tâqaʻ, taw-kah'): שורש ראשוני; להקיש, כלומר למחוא (כף אל כף), לתקוע (בכלי נגינה); בדרך של אנלוגיה, לתקוע (מסמר או יתד אוהל, חנית וכדומה); ומכאן, להיעשות ערב על ידי תקיעת כף (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• כי — ישעיה 46:11, ישעיה 48:15, ירמיה 4:28, יחזקאל 5:13, יחזקאל 5:15, יחזקאל 5:17, מיכה 4:4
• הַמַּשָּׂ֣א — אסתר 9:5-14, אסתר 9:24-25, תהלים 52:7, תהלים 146:3, ירמיה 17:5-6
• הַיָּתֵ֔ד — ישעיה 22:15-16

הפניות הדדיות (2): ישעיה 13:1, ישעיה 24:3

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Nave's: דוד; מַסְמֵר