חגי 2:21

מתוך 4Disciples
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
English EN  ·  Español ES  ·  Português PT  ·  עברית HE  ·  العربية AR  ·  Русский RU  ·  Deutsch DE  ·  Français FR  ·  中文 ZH  ·  தமிழ் TA

כתבי הקודש > חגי > פרק 2 > פסוק 21

חגי 2:21


← חגי 2:20 חגי 2:21 (MT) חגי 2:22 →
וַיְהִ֨י דְבַר יְהוָ֤ה׀ שֵׁנִית֙ אֶל חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃
אֱמֹ֕ר אֶל זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת הָאָֽרֶץ׃
וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֤י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָרְד֤וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו׃

נוסח הפסוק

MT

אֱמֹ֕רH559 אֶלH413 זְרֻבָּבֶ֥לH2216 פַּֽחַתH6346 יְהוּדָ֖הH3063 לֵאמֹ֑רH559 אֲנִ֣יH589 מַרְעִ֔ישׁH7493 אֶתH853 הַשָּׁמַ֖יִםH8064 וְאֶתH853 הָאָֽרֶץ׃H776


המקור העברי

אֱמֹר אֶל־זְרֻבָּבֶל פַּחַת־יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ׃

עברית תעתיק שטרונג מורפולוגיה משמעות
אֱמֹ֕ר
'e.Mor H559 HVqv2ms say
אֶל
'el- H413 HR to
זְרֻבָּבֶ֥ל
ze.ru.ba.Vel H2216 HNp Zerubbabel
פַּֽחַת
pa.chat- H6346 HNcmsc (the) governor of
יְהוּדָ֖ה
ye.hu.Dah H3063 HNp Judah
לֵ/אמֹ֑ר
le./Mor H559 HR/Vqc (to)/ saying
אֲנִ֣י
'a.Ni H589 HPp1cs I
מַרְעִ֔ישׁ
mar.'Ish H7493 HVhrmsa (am) about to shake
אֶת
'et- H853 HTo (obj.)
הַ/שָּׁמַ֖יִם
ha./sha.Ma.yim H8064 HTd/Ncmpa the/ heavens
וְ/אֶת
ve./'Et H853 HC/To and/ (obj.)
הָ/אָֽרֶץ
ha./'A.retz H776 HTd/Ncbsa the/ earth
הפניות שטרונג
  • H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל
  • H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר)
  • H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני
  • H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת)
  • H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו')
  • H2216 — זְרֻבָּבֶל (Zᵉrubbâbel, zer-oob-baw-bel'): מן זָרַב (zârab) [H2215] ומן בָּבֶל (Bâbel) [H894]; צאצא של (כלומר מבבל), כלומר נולד שם; זְרֻבָּבֶל, ישראלי
  • H3063 — יְהוּדָה (Yᵉhûwdâh, yeh-hoo-daw'): מן יָדָה (yâdâh) [H3034]; מהולל; יהודה (או יְהוּדָה), שמם של חמישה ישראלים; וכן שם השבט שיצא מן הראשון שבהם, ושם נחלתו
  • H6346 — פֶּחָה (pechâh, peh-khaw'): ממוצא זר; פֶּחָה, נציב (של עיר או של מחוז קטן)
  • H7493 — רָעַשׁ (râʻash, raw-ash): שורש קדום; לרעוד, להתנודד (כמו הארץ, השמים וכדומה; וגם שדה תבואה), ובייחוד מחמת פחד; ובמובן מיוחד: לנתר, לקפץ (כמו הארבה)
  • H8064 — שָׁמַיִם (shâmayim, shaw-mah'-yim): זוגי של יחיד שאינו בשימוש שָׁמֶה (shâmeh); משורש שאינו בשימוש שמשמעותו להיות רם; השמים (בהיותם למעלה; צורת הזוגי רומזת אולי אל כיפת הרקיע הנראית שבה נעות העננים, וכן אל האתר העליון שבו סובבים גרמי השמים)
מראי מקום

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › חגי › פרק 2 › פסוק 21