• H56 — אָבַל (ʼâbal, aw-bal'): שורש קדום; לְקוֹנֵן, להתאבל (EN)
• H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני (EN)
• H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת) (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H926 — בָּהַל (bâhal, baw-hal'): שורש קדום; לִרְעֹד בִּפְנִים (או לְפַרְכֵּס), כלומר (בהשאלה) לְהִבָּהֵל אוֹ לְהִסָּעֵר (פִּתְאוֹם), (בבניין הגורם) לְהַבְהִיל אוֹ לְהַסְעִיר; מכאן במשתמע לְמַהֵר בְּחִפָּזוֹן מִתּוֹךְ חֲרָדָה (EN)
• H1870 — דֶּרֶךְ (derek, deh'-rek): מן דָּרַךְ (dârak) [H1869]; דרך, מסילה (בהיותה דרוכה); ובהשאלה, מהלך חיים או אורח פעולה, ולעיתים קרובות בשימוש תוארי־פועל (EN)
• H3027 — יָד (yâd, yawd): מילה קדומה; יד (הפתוחה (המורה על כוח, אמצעי, כיוון וכדומה), להבדיל מן כַּף (kaph) [H3709], הסגורה); משמשת (כשם עצם, כתואר הפועל וכו') במגוון גדול של שימושים, הן מילוליים והן מושאלים, הן קרובים והן רחוקים (כדלהלן) (EN)
• H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה) (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3847 — לָבַשׁ (lâbash, law-bash'): או לָבֵשׁ (lâbêsh); שורש קדום; בעצם, לעטוף מסביב, כלומר (במשתמע) ללבוש בגד או להלביש (את עצמו או אחר), כפשוטו או בהשאלה (EN)
• H4428 — מֶלֶךְ (melek, meh'-lek): מן מָלַךְ (mâlak) [H4427]; מלך (EN)
• H4941 — מִשְׁפָּט (mishpâṭ, mish-pawt'): מן שָׁפַט (shâphaṭ) [H8199]; בעיקרו, פסק דין (לזכות או לחובה) הניתן בהליך שיפוטי, ובייחוד גזר דין או צו רשמי (על פי חוק אנושי או (של המשתתף) חוק אלוהי, של יחיד או של ציבור), ובכלל זה המעשה, המקום, התביעה, העבירה והעונש; ובמובן מופשט, צדק, ובכללו זכותו או זכות היתר של המשתתף (מכוח חוק או מכוח מנהג), ואף אופן וסגנון (EN)
• H5387 — נָשִׂיא (nâsîyʼ, naw-see'): או נָשִׂא (nâsiʼ); מן נָשָׂא (nâsâʼ) [H5375]; בעיקרו, נישא ומרומם, כלומר מלך או שֵׁיח'; וגם ערפל עולה (EN)
• H5971 — עַם (ʻam, am): מן עָמַם (ʻâmam) [H6004]; עַם (כיחידה מקובצת); ובמיוחד שֵׁבֶט (כשבטי ישראל); ומכאן (בהוראה קיבוצית) חַיִל או בְּנֵי לְוָיָה; ובהשאלה — עֵדֶר (EN)
• H6213 — עָשָׂה (ʻâsâh, aw-saw'): שורש קדום; לעשות או לייצר, במובן הרחב ביותר ובהיקף היישום הרחב ביותר (EN)
• H8077 — שְׁמָמָה (shᵉmâmâh, shem-aw-maw'): או שִׁמָמָה (shimâmâh); נקבה של שָׁמֵם (shâmêm) [H8076]; שממה, חורבן; בהשאלה, תדהמה והשתוממות (EN)
• H8199 — שָׁפַט (shâphaṭ, shaw-fat'): שורש קדום; לשפוט, כלומר לחרוץ את הדין (לזכות או לחובה); ומכאן במשתמע, לזכות בדין או להעניש; בהרחבה, למשול; בבניין הסביל, להתדיין (כפשוטו או בהשאלה) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶ֣ם — הבשורה על פי מתי 7:2, איגרת יעקב 2:13
• וְיָדְע֖וּ — מלכים א 20:28, תהלים 9:17, יחזקאל 7:4, יואל 4:17
• אֶעֱשֶׂ֤ה — ישעיה 3:11, יחזקאל 7:4-8, יחזקאל 18:30, האיגרת אל הרומאים 2:5-10
• הַמֶּ֣לֶךְ — ירמיה 52:8-11, יחזקאל 12:10-22, יחזקאל 17:15-21, יחזקאל 21:30

הפניות הדדיות (8): מלכים ב 25:7, דברי הימים ב 17:1, תהלים 62:13, ישעיה 9:8, יחזקאל 7:3, יחזקאל 24:24, יחזקאל 33:29, הבשורה על פי מתי 16:27

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: בגדים
• Nave's: כבלים; מִשְׁפָּט; עונש