• H120 — אָדָם (ʼâdâm, aw-dawm'): מן אָדַם (ʼâdam) [H119]; אַדמוני, כלומר בן אנוש (יחיד או המין כולו, האנושות וכדומה) (EN)
• H176 — אוֹ (ʼôw, o): נחשב לצורת ה'נסמך' או הגניטיב של אַו (ʼav) ; קיצור של אַוָּה (ʼavvâh) [H185]; רצון, תשוקה (וכנראה כך במשלי לא ד); מכאן (כדרך של ברירה) או, וגם אם (EN)
• H398 — אָכַל (ʼâkal, aw-kal'): שורש קדום; לאכול (כפשוטו או בהשאלה) (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H929 — בְּהֵמָה (bᵉhêmâh, be-hay-maw'): מ־שורש בלתי־משומש (שכנראה משמעותו להיות אילם); בפירוש המדויק: בְּהֵמָה אִלֶּמֶת; ובייחוד כל בעל חיים או הולך על ארבע גדול (לעיתים קרובות בהוראה קיבוצית) (EN)
• H1320 — בָּשָׂר (bâsâr, baw-sawr'): מן בָּשַׂר (bâsar) [H1319]; בשר (על שם רעננותו); בהרחבה, גוף, אדם; וכן (בלשון נקייה) איבר מינו של הגבר (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H2077 — זֶבַח (zebach, zeh'-bakh): מן זָבַח (zâbach) [H2076]; בעיקרו, שחיטה, כלומר בשר של בעל חיים; ומכאן, קרבן (הנשחט עצמו או מעשה ההקרבה) (EN)
• H2931 — טָמֵא (ṭâmêʼ, taw-may'): מן טָמֵא (ṭâmêʼ) [H2930]; טמא במובן דתי (EN)
• H2932 — טֻמְאָה (ṭumʼâh, toom-aw'): מן טָמֵא (ṭâmêʼ) [H2930]; טומאה במובן דתי־פולחני (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3605 — כֹּל (kôl, kole): או (ירמיהו 33:8) כּוֹל (kôwl); מן כָּלַל (kâlal) [H3634]; בעיקרו: השלם; ומכאן: כל, כל אחד או כל שהוא (ביחיד בלבד, אך לעיתים קרובות במשמעות רבים) (EN)
• H3772 — כָּרַת (kârath, kaw-rath'): שורש קדום; לכרות (לקצוץ, לגדוע או לבתר); ומכאן, להשמיד או לכלות; ובמיוחד, לכרות ברית (כלומר לכונן ברית או הסכם, במקורו על ידי ביתור בשר ומעבר בין הבתרים) (EN)
• H5060 — נָגַע (nâgaʻ, naw-gah'): שורש קדום; כפשוטו, לגעת, כלומר להניח את היד על (לכל מטרה שהיא; בלשון נקייה, לשכב עם אישה); ומכאן במשתמע, להגיע עד (ובהשאלה, להגיע, לרכוש); ובדרך של אלימות, להכות (להעניש, להביס, להשמיד וכדומה) (EN)
• H5315 — נֶפֶשׁ (nephesh, neh'-fesh): מן נָפַשׁ (nâphash) [H5314]; בעיקרו, יצור נושם, כלומר בעל חיים בעל (ובמופשט) חיוניות; משמש בהיקף רחב מאוד במובן מילולי, מותאם או מושאל (גופני או נפשי) (EN)
• H5971 — עַם (ʻam, am): מן עָמַם (ʻâmam) [H6004]; עַם (כיחידה מקובצת); ובמיוחד שֵׁבֶט (כשבטי ישראל); ומכאן (בהוראה קיבוצית) חַיִל או בְּנֵי לְוָיָה; ובהשאלה — עֵדֶר (EN)
• H8002 — שֶׁלֶם (shelem, sheh'-lem): מן שָׁלַם (shâlam) [H7999]; כפשוטו, גמול ותשלום, כלומר קרבן (בנדבה) של תודה (EN)
• H8263 — שֶׁקֶץ (sheqets, sheh'-kets): מן שָׁקַץ (shâqats) [H8262]; טינוף, כלומר (בהשאלה ובאופן מסוים) חפץ של עבודת אלילים (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• שֶׁ֣קֶץ — ויקרא 11:10-13, ויקרא 11:20, ויקרא 11:41-42, דברים 14:3, יחזקאל 4:14
• בְּטֻמְאַ֤ת — ויקרא 11:24-42, דברים 14:7-8, דברים 14:10, דברים 14:12-20
• וְנִכְרְתָ֛ה — בראשית 17:14, שמות 12:15, שמות 12:19, שמות 30:33-38, ויקרא 7:20, ויקרא 7:25, ויקרא 7:27, ויקרא 17:10, ויקרא 17:14, ויקרא 18:29
• בְּטֻמְאַ֤ת — ויקרא 5:2-3, ויקרא 12:1, ויקרא 13:59, ויקרא 15:1-33, ויקרא 22:4, במדבר 19:11-16

הפניות הדדיות (2): ויקרא 22:3, שמואל א 20:26

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: טהרה מטומאה
• Torrey’s: זבחי שלמים
• Nave's: בעלי חיים; טומאה; טהרה; תברואה; טומאה