• H226 — אוֹת (ʼôwth, oth): כנראה מן אוּת (ʼûwth) [H225] (במובן של הופעה); אות, סימן (כפשוטו או בהשאלה), כגון דגל, משואה, מצבת זיכרון, סימן מבשר, מופת, ראיה וכדומה (EN)
• H389 — אַךְ (ʼak, ak): קרוב ל־אָכֵן (ʼâkên) [H403]; מילית של חיוב: אכן, אמנם; ומכאן (בדרך של הגבלה) רק, אך (EN)
• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H589 — אֲנִי (ʼănîy, an-ee'): צורה מקוצרת של אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אני (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H859 — אַתָּה (ʼattâh, at-taw'): או (מקוצר); אַתָּ (ʼattâ); או אַת (ʼath); נקבה (חריגה) לפעמים אַתִּי (ʼattîy); רבים זכר אַתֶּם (ʼattem); נקבה אַתֶּן (ʼatten); או אַתֵּנָה (ʼattênâh); או אַתֵּנָּה (ʼattênnâh); כינוי גוף ראשוני בגוף השני; אַתָּה ואותך, או (ברבים) אַתֶּם ואתכם (EN)
• H996 — בֵּין (bêyn, bane): (לעתים ברבים זכר או נקבה); ליתר דיוק, צורת הסמיכות של שם עצם בלתי-משומש אחר הנגזר מן בִּין (bîyn) [H995]; הבדל; אך משמש רק כמילת יחס; בין (חוזר לפני כל שם עצם, לעתים קרובות עם מילות יחס אחרות); וגם כמילת חיבור, בין... ובין (EN)
• H1121 — בֵּן (bên, bane): מן בָּנָה (bânâh) [H1129]; בן (כבונה שם המשפחה), במובן הרחב ביותר (של יחס מילולי ומושאל, לרבות נכד, נתין, אומה, תכונה או מצב וכדומה, כמו "אב" או "אח" וכדומה) (EN)
• H1696 — דָבַר (dâbar, daw-bar'): שורש קדום; ייתכן שבמקורו: לסדר, לערוך; אך בשימוש מושאל (ביחס למילים), לדבר; ולעיתים רחוקות (במשמעות של הרס) להכניע (EN)
• H1755 — דּוֹר (dôwr, dore): או (מקוצר) דֹּר (dôr); מ־דּוּר (dûwr) [H1752]; במובן המדויק: מחזור של זמן, כלומר תקופה או דור; וגם מדור, מקום מגורים (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה) (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3478 — יִשְׂרָאֵל (Yisrâʼêl, yis-raw-ale'): מן שָׂרָה (sârâh) [H8280] ומן אֵל (ʼêl) [H410]; הוא ישרור כאלוהים; יִשְׂרָאֵל, שם סמלי של יעקב; וכן (בדרך כלל) של צאצאיו (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H6942 — קָדַשׁ (qâdash, kaw-dash'): שורש קדום; להיות טהור (טקסית או מוסרית); (בבניין הגורם) לטהר, להכריז כטהור או לנהוג בו כבטהור — כלומר לקדש, להיות קדוש (EN)
• H7676 — שַׁבָּת (shabbâth, shab-bawth'): צורה מועצמת של שָׁבַת (shâbath) [H7673]; הפסקה ושביתה ממלאכה, כלומר (במובן המסוים) השבת (EN)
• H8104 — שָׁמַר (shâmar, shaw-mar'): שורש ראשוני; בעיקרו, לגדור מסביב (כמו בקוצים), כלומר לשמור; ובאופן כללי, להגן, לתת את הדעת על, וכדומה (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• א֨וֹת — שמות 31:17, נחמיה 9:14, יחזקאל 20:12, יחזקאל 20:20, יחזקאל 44:24
• לָדַ֕עַת — ויקרא 20:8, ויקרא 21:8, יחזקאל 37:28, הבשורה על פי יוחנן 17:17, הבשורה על פי יוחנן 17:19, האיגרת הראשונה אל התסלוניקים 5:23, איגרת יהודה 1:1
• אך — שמות 20:8-11, ויקרא 19:3, ויקרא 19:30, ויקרא 23:3, ויקרא 25:2, ויקרא 26:2

הפניות הדדיות (9): בראשית 2:3, שמות 16:29, שמות 20:10, שמות 35:2, יהושע 4:6, ישעיה 56:2, ישעיה 58:13, ירמיה 17:22, האיגרת אל הרומאים 4:11

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: קהל ישראל; השבת
• Nave's: אמנות; ברכה; שבת; התקדשות; תברואה; אות