• H518 — אִם (ʼim, eem): חלקיק ראשוני; משמש בהיקף רחב מאוד: כמילת הצבעה — הֵן!; כמילת שאלה — האם?; או כמילת תנאי — אם, אף כי; וגם: הלוואי!, כאשר; ומכאן, בהוראה שלילית — לא (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1053 — בֵּית שֶׁמֶשׁ (Bêyth Shemesh, bayth sheh'-mesh): מן בַּיִת (bayith) [H1004] ומן שֶׁמֶשׁ (shemesh) [H8121]; בית (ה)שמש; בית שמש, מקום בארץ ישראל (EN)
• H1366 — גְּבוּל (gᵉbûwl, gheb-ool'): או גְּבֻל (gᵉbul); (מקוצר) מן גָּבַל (gâbal) [H1379]; בעיקרו, חבל (מפני שהוא שזור), כלומר (במשתמע) גבול; ובהרחבה השטח הכלוא בתוכו (EN)
• H1419 — גָּדוֹל (gâdôwl, gaw-dole'): או גָּדֹל (gâdôl); (מקוצר) מן גָּדַל (gâdal) [H1431]; גדול (בכל מובן); ומכאן, מבוגר יותר; וגם יהיר, חצוף (EN)
• H1870 — דֶּרֶךְ (derek, deh'-rek): מן דָּרַךְ (dârak) [H1869]; דרך, מסילה (בהיותה דרוכה); ובהשאלה, מהלך חיים או אורח פעולה, ולעיתים קרובות בשימוש תוארי־פועל (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד) (EN)
• H2063 — זֹאת (zôʼth, zothe'): נקבה חריגה של זֶה (zeh) [H2089]; זאת (משמש לעיתים קרובות כתואר הפועל) (EN)
• H3027 — יָד (yâd, yawd): מילה קדומה; יד (הפתוחה (המורה על כוח, אמצעי, כיוון וכדומה), להבדיל מן כַּף (kaph) [H3709], הסגורה); משמשת (כשם עצם, כתואר הפועל וכו') במגוון גדול של שימושים, הן מילוליים והן מושאלים, הן קרובים והן רחוקים (כדלהלן) (EN)
• H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה) (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H4745 — מִקְרֶה (miqreh, mik-reh'): מן קָרָה (qârâh) [H7136]; דבר שנקרה בדרך, כלומר מקרה או גורל (EN)
• H5060 — נָגַע (nâgaʻ, naw-gah'): שורש קדום; כפשוטו, לגעת, כלומר להניח את היד על (לכל מטרה שהיא; בלשון נקייה, לשכב עם אישה); ומכאן במשתמע, להגיע עד (ובהשאלה, להגיע, לרכוש); ובדרך של אלימות, להכות (להעניש, להביס, להשמיד וכדומה) (EN)
• H5927 — עָלָה (ʻâlâh, aw-law'): שורש קדום; לעלות, בבניין עומד (להיות גבוה) או בבניין יוצא (להעלות, לטפס); משמש במגוון רחב של מובנים, ראשוניים ומשניים, מילוליים ומושאלים (EN)
• H6213 — עָשָׂה (ʻâsâh, aw-saw'): שורש קדום; לעשות או לייצר, במובן הרחב ביותר ובהיקף היישום הרחב ביותר (EN)
• H7200 — רָאָה (râʼâh, raw-aw'): שורש ראשוני; לראות, כפשוטו או בהשאלה (בשימושים רבים, ישירים ומשתמעים, בבניין יוצא, עומד וגורם) (EN)
• H7451 — רַע (raʻ, rah): מ־רָעַע (râʻaʻ) [H7489]; רע, או (כשם עצם) רוע (בטבע או במוסר) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• מִקְרֶ֥ה — שמואל ב 1:6, קהלת 9:11, הבשורה על פי לוקאס 10:31
• בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ — יהושע 15:10, יהושע 21:16
• הוא — עמוס 3:6
• לֹ֤א יָדוֹ֙ — ישעיה 26:11
• וְיָדַ֙עְנוּ֙ — שמואל א 6:3

הפניות הדדיות (15): שמות 8:15, שמות 9:3, יהושע 19:22, שמואל א 25:38, שמואל ב 11:25, מלכים ב 1:11, מלכים ב 14:11, דברי הימים ב 25:21, דברי הימים ב 28:18, איוב 5:6, תהלים 32:4, תהלים 38:3, ירמיה 5:12, יחזקאל 39:21, הבשורה על פי מרקוס 11:13

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: ארון הברית; הפלשתים; השגחת אלוהים
• Nave's: בית שמש; עגלה; פרה; קריית יערים; נסים