• H587 — אֲנַחְנוּ (ʼănachnûw, an-akh'-noo): כנראה מן אָנֹכִי (ʼânôkîy) [H595]; אנחנו (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H2142 — זָכַר (zâkar, zaw-kar'): שורש קדום; גם כפועל גזור מן זָכָר (zâkâr) [H2145]; בעיקרו לסמן (כדי שיהיה ניכר), כלומר לזכור; ומכאן במשתמע להזכיר; להיות זכר (EN)
• H3045 — יָדַע (yâdaʻ, yaw-dah'): שורש קדום; לָדַעַת (כפשוטו: לברר בראייה); משמש במגוון רחב מאוד של הוראות — בהשאלה, כמשמעו, בלשון נקייה ובדרך של היקש (ובכלל זה התבוננות, השגחה, הכרה; ובבניין הגורם: הוראה, ייעוד, עונש וכדומה) (EN)
• H3336 — יֵצֶר (yêtser, yay'-tser): מ־יָצַר (yâtsar) [H3335]; צורה; בהשאלה, מחשבה או תפיסה (כלומר כוונה) (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H6083 — עָפָר (ʻâphâr, aw-fawr'): מן עָפַר (ʻâphar) [H6080]; עפר (כדבר מפורר או אפרפר); ומכאן — טיט, אדמה, רפש (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• יָדַ֣ע — תהלים 78:38-39, תהלים 89:48
• עָפָ֥ר — בראשית 3:19, איוב 7:5-7, איוב 7:21, איוב 10:9, איוב 13:25, קהלת 12:7

הפניות הדדיות (8): בראשית 2:7, שופטים 6:36, מלכים א 19:7, איוב 6:11, תהלים 125:3, ישעיה 27:8, ישעיה 42:3, הבשורה על פי יוחנן 20:27

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: עפר; החולף והנצחי
• Torrey’s: הארץ; חכמת אלוהים
• Nave's: ייסורים וצרות; מוות; אלוהים; חיים