• H310 — אַחַר (ʼachar, akh-ar'): מן אָחַר (ʼâchar) [H309]; בעיקרו של דבר, החלק האחורי; בדרך כלל משמש כתואר הפועל או כמילת חיבור, אחרי (במשמעויות שונות) (EN)
• H430 — אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym, el-o-heem'): צורת הרבים של אֱלוֹהַּ (ʼĕlôwahh) [H433]; אלים במובן הרגיל; אך בייחוד משמש (בצורת הרבים כך, ובמיוחד עם ה' הידיעה) לציון האל העליון — אלוהים; לעתים מיוחס דרך דרך־ארץ וכבוד לשופטים ולבעלי שררה; ולעתים משמש כדרגת הפלגה (סופרלטיב) (EN)
• H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת) (EN)
• H802 — אִשָּׁה (ʼishshâh, ish-shaw'): נקבה של אִישׁ (ʼîysh) [H376] או אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]; רבים חריג, נָשִׁים (nâshîym);(משמשת באותו מובן רחב כמו אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]); אישה (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1167 — בַּעַל (baʻal, bah'-al): מן בָּעַל (baʻal) [H1166]; אדון; ומכאן — בעל (איש האישה), או (בהשאלה) בעלים (לעיתים קרובות בא בצירוף שם עצם נוסף בגיוונים של המשמעות האחרונה) (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד) (EN)
• H2398 — חָטָא (châṭâʼ, khaw-taw'): שורש קדום; במובן המדויק: להחטיא (את המטרה); ומכאן (בהשאלה ובאופן כללי) לחטוא; במשתמע: לאבד (זכות), לחסור, לכפר, לשוב בתשובה, (בבניין הגורם) להתעות, להרשיע (EN)
• H2930 — טָמֵא (ṭâmêʼ, taw-may'): שורש קדום; להיות טמא, במיוחד במובן פולחני או מוסרי (מזוהם) (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3201 — יָכֹל (yâkôl, yaw-kole'): או (מלא יותר) יָכוֹל (yâkôwl); שורש ראשוני; לִיכוֹלֶת, לְהיות מסוגל, פשוטו כמשמעו (יכול, היה יכול) או במובן המוסרי (רשאי, עשוי) (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H3947 — לָקַח (lâqach, law-kakh'): שורש קדום; לקחת (במגוון הרחב ביותר של שימושים) (EN)
• H5159 — נַחֲלָה (nachălâh, nakh-al-aw'): מן נָחַל (nâchal) [H5157] (במשמעותו הרגילה); בעיקרו: דבר שנתקבל בירושה, כלומר (בהפשטה) החזקה ואחיזה בנחלה, או (בקונקרטי) נכס עובר בירושה; ובאופן כללי: אחוזה, נחלת אבות או חלק (EN)
• H5414 — נָתַן (nâthan, naw-than'): שורש קדום; לָתֵת, בשימוש רחב ביותר (לָשִׂים, לַעֲשׂוֹת וכדומה) (EN)
• H6440 — פָּנִים (pânîym, paw-neem'): ריבוי (אך תמיד ביחיד) של שם עצם שאינו בשימוש פָּנֶה (pâneh); מן פָּנָה (pânâh) [H6437]); הפנים (כחלק הפונה); משמש בשלל רב של שימושים (כפשוטו ובהשאלה); וכן (עם תחילית של מילת יחס) כמילת יחס (לפני וכדומה) (EN)
• H7223 — רִאשׁוֹן (riʼshôwn, ree-shone'): או רִאשֹׁן (riʼshôn); מן רִאשָׁה (riʼshâh) [H7221]; ראשון, במקום, בזמן או במעלה (כשם תואר או כשם עצם) (EN)
• H7725 — שׁוּב (shûwb, shoob): שורש קדום; לשוב אחור (ומכאן, להתרחק), בבניין יוצא או עומד, במובן המילולי או המושאל (לאו דווקא מתוך רעיון של שיבה לנקודת המוצא); בדרך כלל לסגת; ולעיתים קרובות כתואר הפועל, שוב, עוד הפעם (EN)
• H7971 — שָׁלַח (shâlach, shaw-lakh'): שורש ראשוני; לשלוח — לשלח, לשלוח אל, או לשלוח החוצה (במגוון רחב מאוד של שימושים) (EN)
• H8441 — תּוֹעֵבַה (tôwʻêbah, to-ay-baw'): או תֹּעֵבַה (tôʻêbah); בינוני פעיל בנקבה של תַּעָב (taʻâb) [H8581]; בעיקרו, דבר מתועב (מבחינה מוסרית), כלומר (כשם עצם) תועבה; ובמיוחד עבודת אלילים או (במובן הקונקרטי) אליל (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• הָרִאשׁ֣וֹן — ירמיה 3:1
• עליך — ויקרא 18:24-28, יהושע 22:17-18

הפניות הדדיות (3): דברים 17:1, משלי 6:16, ירמיה 32:35

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: גירושין
• Nave's: תועבה; גירושין; נישואין