• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד) (EN)
• H2088 — זֶה (zeh, zeh): מילה קדומה; כינוי הרמז בזכר: זֶה או הַלָּה (EN)
• H2398 — חָטָא (châṭâʼ, khaw-taw'): שורש קדום; במובן המדויק: להחטיא (את המטרה); ומכאן (בהשאלה ובאופן כללי) לחטוא; במשתמע: לאבד (זכות), לחסור, לכפר, לשוב בתשובה, (בבניין הגורם) להתעות, להרשיע (EN)
• H2403 — חַטָּאָה (chaṭṭâʼâh, khat-taw-aw'): או חַטָּאת (chaṭṭâʼth); מ־חָטָא (châṭâʼ) [H2398]; עֲבֵרָה (ולעיתים חַטָּאוּת שהיא הֶרְגֵּל קבוע), והעונש עליה, עילתה, קרבנה או כפרתה; וגם (בהוראה קונקרטית) חוֹטֵא (EN)
• H3034 — יָדָה (yâdâh, yaw-daw'): שורש קדום; משמש רק כפועל גזור־שם מן יָד (yâd) [H3027]; מילולית, להשתמש (דהיינו, להושיט) ביד; במובן הפיזי, להשליך (אבן, חץ) לעבר משהו או הרחק; ובמיוחד להעריץ או לעבוד את אלוהים (בידיים פרושות); בהוראה מוגברת, לקונן (מתוך פיתול הידיים) (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3808 — לֹא (lôʼ, lo): או לוֹא (lôwʼ); או לֹה (lôh); (דברים 3:11), חלקיק קדום; לֹא (השלילה הפשוטה או המוחלטת); ומכאן, אַיִן; משמש לעיתים קרובות יחד עם מילות יחס וחלקיקים אחרים (EN)
• H4306 — מָטַר (mâṭar, maw-tawr'): מ־מָטַר (mâṭar) [H4305]; גשם, מטר (EN)
• H4725 — מָקוֹם (mâqôwm, maw-kome'): או מָקֹם (mâqôm); גם (נקבה) מְקוֹמָה (mᵉqôwmâh); או מְקֹמָה (mᵉqômâh); מן קוּם (qûwm) [H6965]; בְּמַשְׁמָעוּת המדויקת: עמידה, כלומר נקודה; אך משמש בהרחבה לציון מקום (כללי או מסוים); וכן (בהשאלה) לציון מצב (של הגוף או של הנפש) (EN)
• H6031 — עָנָה (ʻânâh, aw-naw'): שורש קדום (אולי זהה למעשה עם עָנָה (ʻânâh) [H6030] באמצעות הרעיון של מבט מלמעלה או הכנעה בכוח); לְדַכֵּא, כפשוטו או בהשאלה, בפועל יוצא או עומד (ביישומים שונים, כמפורט להלן) (EN)
• H6113 — עָצָר (ʻâtsâr, aw-tsar'): שורש ראשוני; לסגור, לעצור בעד; בדרך של היקש — לעכב, למנוע; וגם להחזיק, למשול, לאסוף (כינוס עצרה) (EN)
• H6419 — פָּלַל (pâlal, paw-lal'): שורש ראשוני; לשפוט (בסמכות רשמית או בשיקול הדעת); ובהרחבה, להשתדל בעד אחר, להתפלל (EN)
• H7725 — שׁוּב (shûwb, shoob): שורש קדום; לשוב אחור (ומכאן, להתרחק), בבניין יוצא או עומד, במובן המילולי או המושאל (לאו דווקא מתוך רעיון של שיבה לנקודת המוצא); בדרך כלל לסגת; ולעיתים קרובות כתואר הפועל, שוב, עוד הפעם (EN)
• H8034 — שֵׁם (shêm, shame): מילה קדומה (אולי ליתר דיוק מן שׂוּם (sûwm) [H7760] לפי רעיון של מקום מוגדר ובולט; השווה שָׁמַיִם (shâmayim) [H8064]); כינוי, בתור סימן או זכר לייחודו של אדם; ומכאן במשתמע כבוד, סמכות, אופי (EN)
• H8064 — שָׁמַיִם (shâmayim, shaw-mah'-yim): זוגי של יחיד שאינו בשימוש שָׁמֶה (shâmeh); משורש שאינו בשימוש שמשמעותו להיות רם; השמים (בהיותם למעלה; צורת הזוגי רומזת אולי אל כיפת הרקיע הנראית שבה נעות העננים, וכן אל האתר העליון שבו סובבים גרמי השמים) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• וְהִֽתְפַּלְל֞וּ — ירמיה 14:1-9, יואל 1:13-20, יואל 2:15-17
• הַשָּׁמַ֛יִם — ויקרא 26:19, דברים 11:17, דברים 28:23, מלכים א 17:1, מלכים א 18:46, הבשורה על פי לוקאס 4:25
• ולא יהיה מטר — ישעיה 5:6, ישעיה 50:1-2, יחזקאל 14:13, עמוס 4:4-9, חזון יוחנן 11:6
• תַעֲנֵֽם — דברי הימים ב 33:12-13, הושע 5:15, הושע 6:1
• יְשׁוּב֖וּן — משלי 28:13, יחזקאל 18:27-32

הפניות הדדיות (4): מלכים א 8:35, מלכים א 8:36, דברי הימים ב 7:13, זכריה 14:17

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Torrey’s: תפילה, בציבור; תשובה; בית המקדש הראשון
• Nave's: ייסורים וצרות; מוסר ותוכחה; בצורת; גשם