• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H430 — אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym, el-o-heem'): צורת הרבים של אֱלוֹהַּ (ʼĕlôwahh) [H433]; אלים במובן הרגיל; אך בייחוד משמש (בצורת הרבים כך, ובמיוחד עם ה' הידיעה) לציון האל העליון — אלוהים; לעתים מיוחס דרך דרך־ארץ וכבוד לשופטים ולבעלי שררה; ולעתים משמש כדרגת הפלגה (סופרלטיב) (EN)
• H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר) (EN)
• H595 — אָנֹכִי (ʼânôkîy, aw-no-kee'): לעיתים, ; כינוי קדום; אני (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H859 — אַתָּה (ʼattâh, at-taw'): או (מקוצר); אַתָּ (ʼattâ); או אַת (ʼath); נקבה (חריגה) לפעמים אַתִּי (ʼattîy); רבים זכר אַתֶּם (ʼattem); נקבה אַתֶּן (ʼatten); או אַתֵּנָה (ʼattênâh); או אַתֵּנָּה (ʼattênnâh); כינוי גוף ראשוני בגוף השני; אַתָּה ואותך, או (ברבים) אַתֶּם ואתכם (EN)
• H935 — בּוֹא (bôwʼ, bo): שורש קדום; לָלֶכֶת אוֹ לָבוֹא (במגוון רחב של שימושים) (EN)
• H1732 — דָּוִד (Dâvid, daw-veed'): לעיתים נדירות (בכתיב מלא); דָּוִיד (Dâvîyd); מאותו מקור כמו דּוֹד (dôwd) [H1730]; אהוב; דוד, בנו הצעיר של ישי (EN)
• H3588 — כִּי (kîy, kee): מילית קדומה (הצורה המלאה של תחילית היחס) המציינת יחסי סיבה מכל סוג, קודמים או תוצאתיים; (במשתמע) בשימוש רחב מאוד כמילת חיבור או תואר הפועל של זיקה (כמפורט להלן); לעיתים קרובות משתנה במידה רבה על ידי מילות יחס אחרות הנספחות אליה (EN)
• H3611 — כֶּלֶב (keleb, keh'-leb): משורש שאינו בשימוש, שפירושו לנבוח ביללה, או לחלופין לתקוף; כלב; ומכאן (בלשון נקייה) קדש, זונה זכר (EN)
• H4731 — מַקֵּל (maqqêl, mak-kale): או (נקבה) מַקְּלָה (maqqᵉlâh); משורש בלתי־בשימוש שמשמעו כנראה לנבוט; נצר, כלומר מקל (שעליו עלים, או המשמש להליכה, להכאה, להנהגה, לקסם) (EN)
• H6430 — פְּלִשְׁתִּי (Pᵉlishtîy, pel-ish-tee'): בצורת שיוך אזורי מן פְּלֶשֶׁת (Pᵉlesheth) [H6429]; פְּלִשְׁתִּי, כלומר תושב פְּלֶשֶׁת (EN)
• H7043 — קָלַל (qâlal, kaw-lal'): שורש קדום; להיות קל (ובבניין הגורם: להקל), בין כפשוטו (מהיר, קטן, חד וכדומה) ובין בהשאלה (נוח, פעוט, נקלה וכדומה) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• אני — שמואל א 24:15, שמואל ב 3:8, שמואל ב 9:8, שמואל ב 16:9, מלכים ב 8:13
• וַיְקַלֵּ֧ל — בראשית 27:29, במדבר 22:6, במדבר 22:11-12, שופטים 9:27, משלי 26:2

הפניות הדדיות (6): שופטים 4:21, שמואל א 14:12, שמואל ב 16:5, נחמיה 3:34, תהלים 12:4, זכריה 11:7

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: גידוף, ניבול פה וקללה; בית
• Torrey’s: הפלשתים; גידוף וחרפה; ביטחון
• Nave's: צבאות; אליפות; אומץ לב; הכרעה; כלב (קדש?); קלע