• H251 — אָח (ʼâch, awkh): מילה ראשונית; אח (במובן הרחב ביותר — הן של קרבת דם ממשית והן של זיקה או דמיון מושאלים (כמו "אב")) (EN)
• H430 — אֱלֹהִים (ʼĕlôhîym, el-o-heem'): צורת הרבים של אֱלוֹהַּ (ʼĕlôwahh) [H433]; אלים במובן הרגיל; אך בייחוד משמש (בצורת הרבים כך, ובמיוחד עם ה' הידיעה) לציון האל העליון — אלוהים; לעתים מיוחס דרך דרך־ארץ וכבוד לשופטים ולבעלי שררה; ולעתים משמש כדרגת הפלגה (סופרלטיב) (EN)
• H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת) (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו') (EN)
• H1571 — גַּם (gam, gam): בכיווץ משורש לא בשימוש שמשמעו לאסוף; במקורו: אסופה, צירוף; משמש רק כתואר הפועל — גם, אף, אפילו, אכן, אף כי; לעיתים קרובות נשנה כמילת זיקה מתאמת: גם... וגם (EN)
• H1992 — הֵם (hêm, haym): או (בהארכה) הֵמָּה (hêmmâh); זכר רבים מן הֲלַךְ (hălak) [H1981]; הם (משמש רק כשיש הדגשה) (EN)
• H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל (EN)
• H3383 — יַרְדֵּן (Yardên, yar-dane'): מ־יָרַד (yârad) [H3381]; יורד; יַרְדֵּן, הנהר המרכזי של ארץ ישראל (EN)
• H3423 — יָרַשׁ (yârash, yaw-rash'): או יָרֵשׁ (yârêsh); שורש ראשוני; לרשת, לתפוס אחוזה (על ידי גירוש היושבים הקודמים ותפיסת מקומם); ומכאן, לתפוס, לגזול, לנחול; וכן לגרש, לרושש, להחריב (EN)
• H3425 — יְרֻשָּׁה (yᵉrushshâh, yer-oosh-shaw'): מן יָרַשׁ (yârash) [H3423]; דבר שנתפס כאחוזה; כיבוש; וכן נחלת אבות (EN)
• H4217 — מִזְרָח (mizrâch, miz-rawkh'): מן זָרַח (zârach) [H2224]; זריחת השמש, כלומר המזרח (EN)
• H4872 — מֹשֶׁה (Môsheh, mo-sheh'): מן מָשָׁה (mâshâh) [H4871]; הוצאה (מן המים), דהיינו ניצל; מֹשֶׁה, נותן התורה של ישראל (EN)
• H5117 — נוּחַ (nûwach, noo'-akh): שורש ראשוני; לנוח, כלומר להתיישב במקום; משמש בשלל רב של שימושים, כפשוטם וכהשאלה, בפעלים עומדים, יוצאים וגורמים (לשכון, להישאר, להניח, להציב, להניח לו, לסגת, לנחם וכדומה) (EN)
• H5414 — נָתַן (nâthan, naw-than'): שורש קדום; לָתֵת, בשימוש רחב ביותר (לָשִׂים, לַעֲשׂוֹת וכדומה) (EN)
• H5650 — עֶבֶד (ʻebed, eh'-bed): מן עָבַד (ʻâbad) [H5647]; עבד (EN)
• H5676 — עֵבֶר (ʻêber, ay'-ber): מן עָבַר (ʻâbar) [H5674]; בדיוק: אזור שמעבר; אך משמש רק כתואר הפועל (עם מילת יחס או בלעדיה) בעבר השני (במיוחד של הירדן; בדרך כלל במשמעות המזרח) (EN)
• H5704 — עַד (ʻad, ad): במובנו המדויק, כמו עַד (ʻad) [H5703] (משמש כמילת יחס, תואר הפועל או מילת קישור; במיוחד עם מילת יחס); עד כדי (או עד כמה, או כפי ש), בין במרחב (עד ל־) בין בזמן (במשך, בעוד, עד ש) ובין במידה (בשווה עם) (EN)
• H7725 — שׁוּב (shûwb, shoob): שורש קדום; לשוב אחור (ומכאן, להתרחק), בבניין יוצא או עומד, במובן המילולי או המושאל (לאו דווקא מתוך רעיון של שיבה לנקודת המוצא); בדרך כלל לסגת; ולעיתים קרובות כתואר הפועל, שוב, עוד הפעם (EN)
• H8121 — שֶׁמֶשׁ (shemesh, sheh'-mesh): משורש שאינו בשימוש, שמשמעותו להבריק; השמש; ומכאן, במשתמע, המזרח; ובהשאלה, קרן אור, כלומר (במונחי אדריכלות) חומת מגן משוננת (חרכי חומה) (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• וְשַׁבְתֶּ֞ם — יהושע 22:4-9, האיגרת הראשונה אל הקורינתים 12:26, האיגרת הראשונה אל הקורינתים 13:5
• עד אשר — במדבר 32:17-22, האיגרת אל הגלטים 5:13, האיגרת אל הגלטים 6:2

הפניות הדדיות (7): במדבר 32:19, במדבר 32:22, יהושע 9:1, יהושע 12:1, יהושע 21:44, האיגרת אל העברים 3:5, האיגרת אל העברים 4:8

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Nave's: מנשה; הראובני