• H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל (EN)
• H802 — אִשָּׁה (ʼishshâh, ish-shaw'): נקבה של אִישׁ (ʼîysh) [H376] או אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]; רבים חריג, נָשִׁים (nâshîym);(משמשת באותו מובן רחב כמו אֱנוֹשׁ (ʼĕnôwsh) [H582]); אישה (EN)
• H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה (EN)
• H899 — בֶּגֶד (beged, behg'-ed): מ־בָּגַד (bâgad) [H898]; כיסוי, כלומר לבוש; וגם בגידה או שוד (EN)
• H1121 — בֵּן (bên, bane): מן בָּנָה (bânâh) [H1129]; בן (כבונה שם המשפחה), במובן הרחב ביותר (של יחס מילולי ומושאל, לרבות נכד, נתין, אומה, תכונה או מצב וכדומה, כמו "אב" או "אח" וכדומה) (EN)
• H1696 — דָבַר (dâbar, daw-bar'): שורש קדום; ייתכן שבמקורו: לסדר, לערוך; אך בשימוש מושאל (ביחס למילים), לדבר; ולעיתים רחוקות (במשמעות של הרס) להכניע (EN)
• H1931 — הוּא (hûwʼ, hoo): שצורת הנקבה שלו (מחוץ לחמישה חומשי תורה) היא הִיא (hîyʼ); מילה קדומה, כינוי גוף שלישי יחיד; הוא (היא או זה); מובע רק להדגשה או במשפט בלא פועל; וגם (בהוראה מחזקת) עצמו, או (במיוחד עם ה"א הידיעה) אותו הדבר; לעיתים (כמילת רמז) זה או ההוא; ולפרקים (במקום אוגד) הוא, הם (EN)
• H2063 — זֹאת (zôʼth, zothe'): נקבה חריגה של זֶה (zeh) [H2089]; זאת (משמש לעיתים קרובות כתואר הפועל) (EN)
• H2468 — חֻלְדָּה (Chuldâh, khool-daw'): נקבה של חֹלֶד (chôled) [H2467]; חֻלְדָּה, אישה ישראלית (EN)
• H2518 — חִלְקִיָּה (Chilqîyâh, khil-kee-yaw'): או חִלְקִיָּהוּ (Chilqîyâhûw); מ־חֵלֶק (chêleq) [H2506] ומ־יָהּ (Yâhh) [H3050]; חלקו של יה; חִלְקִיָּה, שמם של שמונה ישראלים (EN)
• H2641 — חַסְרָה (Chaçrâh, khas-raw'): מן חָסֵר (châçêr) [H2637]; מחסור; חַסְרָה, איש ישראלי (EN)
• H3212 — יָלַךְ (yâlak, yaw-lak'): שורש ראשוני (השווה הָלַךְ (hâlak) [H1980]); לָלֶכֶת (כפשוטו או בהשאלה); בבניין הגורם, להוליך, לשאת (במשמעויות שונות) (EN)
• H3389 — יְרוּשָׁלַ͏ִם (Yᵉrûwshâlaim, yer-oo-shaw-lah'-im): לעיתים רחוקות יְרוּשָׁלַיִם (Yᵉrûwshâlayim); צורת זוגי (כרמז לשתי גבעותיה העיקריות (הניקוד הנכון, לפחות של הקריאה הראשונה, נראה שהוא של יְרוּשָׁלֵם (Yᵉrûwshâlêm) [H3390])); כנראה מן (הבינוני הסביל של) יָרָה (yârâh) [H3384] ומן שָׁלַם (shâlam) [H7999]; מיוסדת בשלום; ירושלים, עיר הבירה של ארץ ישראל (EN)
• H3427 — יָשַׁב (yâshab, yaw-shab'): שורש ראשוני; למעשה, לשבת (בפרט כשופט, במארב, במנוחה); ומכאן, לשכון, להישאר; בבניין הגורם, ליישב, לשאת אישה (EN)
• H4428 — מֶלֶךְ (melek, meh'-lek): מן מָלַךְ (mâlak) [H4427]; מלך (EN)
• H4932 — מִשְׁנֶה (mishneh, mish-neh'): מן שָׁנָה (shânâh) [H8138]; בדיוק, חזרה, כלומר העתק (עותק של מסמך), או כפל (בכמות); ומכאן — שני (בסדר, במעלה, בגיל, באיכות או במיקום) (EN)
• H5031 — נְבִיאָה (nᵉbîyʼâh, neb-ee-yaw'): נקבה של נָבִיא (nâbîyʼ) [H5030]; נביאה, או (בהוראה כללית) אישה שניחנה בהשראה אלוהית; ומכאן, משוררת; ועל דרך ההקשר, אשתו של נביא (EN)
• H7967 — שַׁלּוּם (Shallûwm, shal-loom'): או (בקיצור) שַׁלֻּם (Shallum); זהה לשִׁלּוּם (shillûwm) [H7966]; שלום, שמם של ארבעה־עשר ישראלים (EN)
• H8104 — שָׁמַר (shâmar, shaw-mar'): שורש ראשוני; בעיקרו, לגדור מסביב (כמו בקוצים), כלומר לשמור; ובאופן כללי, להגן, לתת את הדעת על, וכדומה (EN)
• H8445 — תּוֹקַהַת (Tôwqahath, to-kah'-ath): מן הזהה ליִקָּהָה (yiqqâhâh) [H3349]; ציות; תוקהת, אחד מבני ישראל (EN)

הטקסט העברי (כתב יד לנינגרד, WLC) כולל את מספרי שטרונג הבאים, אך הם אינם מתויגים במפורש בנוסח DEL1892:

• H8616 — תִּקְוָה (Tiqvâh, tik-vaw'): אותה מילה כמו תִּקְוָה (tiqvâh) [H8615]; תִּקְוָה, שמם של שני ישראלים (EN)

הפניות צולבות לפסוק

• חַסְרָה֙ — מלכים ב 22:14
• הַנְּבִיאָ֜ה — שמות 15:20, שופטים 4:4, הבשורה על פי לוקאס 1:41-45, הבשורה על פי לוקאס 2:36, מעשי השליחים 21:9

הפניות הדדיות (2): דברי הימים ב 34:9, ירמיה 22:11

נושאים קשורים · מתורגם מאנגלית

• Thompson Chain: חולדה
• Torrey’s: מלכים
• Nave's: עֲשָׂיָה; מדרשה; חרחס; חִלְקִיָּהוּ; חולדה; יאשיהו; מלך; בית ספר; שלום; תקווה (שם פרטי); נשים