שמואל א 13:3

מתוך 4Disciples
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
English EN  ·  Español ES  ·  Português PT  ·  עברית HE  ·  العربية AR  ·  Русский RU  ·  Deutsch DE  ·  Français FR  ·  中文 ZH  ·  தமிழ் TA

כתבי הקודש > שמואל א > פרק 13 > פסוק 3

שמואל א 13:3


← שמואל א 13:2 שמואל א 13:3 (MT) שמואל א 13:4 →
וַיִּבְחַר ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּהְי֨וּ עִם שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃
וַיַּ֣ךְ יוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגֶ֔בַע וַֽיִּשְׁמְע֖וּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וְשָׁאוּל֩ תָּקַ֨ע בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכָל הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׁמְע֖וּ הָעִבְרִֽים׃
וְכָל יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל׃

נוסח הפסוק

MT

וַיַּ֣ךְH5221 יוֹנָתָ֗ןH3129 אֵ֣תH853 נְצִ֤יבH5333 פְּלִשְׁתִּים֙H6430 אֲשֶׁ֣רH834 בְּגֶ֔בַעH1387 וַֽיִּשְׁמְע֖וּH8085 פְּלִשְׁתִּ֑יםH6430 וְשָׁאוּל֩H7586 תָּקַ֨עH8628 בַּשּׁוֹפָ֤רH7782 בְּכָלH3605 הָאָ֙רֶץ֙H776 לֵאמֹ֔רH559 יִשְׁמְע֖וּH8085 הָעִבְרִֽים׃H5680


המקור העברי

וַיַּךְ יֹונָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשֹּׁופָר בְּכָל־הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים׃

עברית תעתיק שטרונג מורפולוגיה משמעות
וַ/יַּ֣ךְ
va/i.Yakh H5221 HC/Vhw3ms and/ he attacked
יוֹנָתָ֗ן
yo.na.Tan H3129 HNp Jonathan
אֵ֣ת
'et H853 HTo (obj.)
נְצִ֤יב
ne.Tziv H5333 HNcmsc (the) garrison of
פְּלִשְׁתִּים֙
pe.lish.Tim H6430 HNgmpa (the) Philistines
אֲשֶׁ֣ר
'a.Sher H834 HTr which
בְּ/גֶ֔בַע
be./Ge.va' H1387 HR/Np (was) at/ Geba
וַֽ/יִּשְׁמְע֖וּ
va/i.yish.me.'U H8085 HC/Vqw3mp and/ they heard
פְּלִשְׁתִּ֑ים
pe.lish.Tim H6430 HNgmpa (the) Philistines
וְ/שָׁאוּל֩
ve./sha.'Ul H7586 HC/Np and/ Saul
תָּקַ֨ע
ta.Ka' H8628 HVqp3ms he gave a blast
בַּ/שּׁוֹפָ֤ר
ba./sho.Far H7782 HRd/Ncmsa on the/ trumpet
בְּ/כָל
be./khol H3605 HR/Ncmsc in/ all
הָ/אָ֨רֶץ֙
ha./'A.retz H776 HTd/Ncbsa the/ land
לֵ/אמֹ֔ר
le./Mor H559 HR/Vqc (to)/ saying
יִשְׁמְע֖וּ
yish.me.'U H8085 HVqj3mp let them hear
הָ/עִבְרִֽים
ha./'iv.Rim H5680 HTd/Ngmpa the/ Hebrews
הפניות שטרונג
  • H559 — אָמַר (ʼâmar, aw-mar'): שורש קדום; לומר, לאמור (בשימוש רחב ביותר)
  • H776 — אֶרֶץ (ʼerets, eh'-rets): משורש בלתי משומש שפירושו כנראה להיות מוצק; הארץ (בכללותה, או בחלקה — ארץ מסוימת)
  • H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה
  • H853 — אֵת (ʼêth, ayth): נראה כצורה מקוצרת של אוֹת (ʼôwth) [H226] במובן ההדגמתי של ישות; בעצם, עצמוּת (אך בדרך כלל משמש לציון מושא הפועל או מילת היחס באופן מוגדר יותר, במשמעות 'אף' או 'דהיינו')
  • H1387 — גֶּבַע (Gebaʻ, gheh'-bah): מאותו שורש כמו גְּבִיעַ (gᵉbîyaʻ) [H1375], גבעה קטנה; גֶּבַע, מקום בארץ ישראל
  • H3129 — יוֹנָתָן (Yôwnâthân, yo-naw-thawn'): צורה של יְהוֹנָתָן (Yᵉhôwnâthân) [H3083]; יונתן, שמם של עשרה ישראלים
  • H3605 — כֹּל (kôl, kole): או (ירמיהו 33:8) כּוֹל (kôwl); מן כָּלַל (kâlal) [H3634]; בעיקרו: השלם; ומכאן: כל, כל אחד או כל שהוא (ביחיד בלבד, אך לעיתים קרובות במשמעות רבים)
  • H5221 — נָכָה (nâkâh, naw-kaw'): שורש קדום; להכות (קלות או קשות, כפשוטו או בהשאלה)
  • H5333 — נְצִיב (nᵉtsîyb, nets-eeb'): או נְצִב (nᵉtsib); מן נָצַב (nâtsab) [H5324]; דבר הניצב במקומו, כלומר נציב, מצב צבאי, פסל
  • H5680 — עִבְרִי (ʻIbrîy, ib-ree'): שם ייחוס מן עֵבֵר (ʻÊbêr) [H5677]; עֶבְרִי (כלומר עברי) או צאצא של עֵבֶר
  • H6430 — פְּלִשְׁתִּי (Pᵉlishtîy, pel-ish-tee'): בצורת שיוך אזורי מן פְּלֶשֶׁת (Pᵉlesheth) [H6429]; פְּלִשְׁתִּי, כלומר תושב פְּלֶשֶׁת
  • H7586 — שָׁאוּל (Shâʼûwl, shaw-ool'): בינוני סביל של שָׁאַל (shâʼal) [H7592]; נשאל; שאול, שמם של אדומי אחד ושל שני ישראלים
  • H7782 — שׁוֹפָר (shôwphâr, sho-far'): או שֹׁפָר (shôphâr); מן שָׁפַר (shâphar) [H8231] במשמעות המקורית של חריתה; שופר (על שום צלילו הצלול) או קרן מעוקלת
  • H8085 — שָׁמַע (shâmaʻ, shaw-mah'): שורש ראשוני; לשמוע בהבנה (לעיתים קרובות במשמעות של הקשבה, ציות וכדומה; בבניין הגורם: לספר, להשמיע וכדומה)
  • H8628 — תָּקַע (tâqaʻ, taw-kah'): שורש ראשוני; להקיש, כלומר למחוא (כף אל כף), לתקוע (בכלי נגינה); בדרך של אנלוגיה, לתקוע (מסמר או יתד אוהל, חנית וכדומה); ומכאן, להיעשות ערב על ידי תקיעת כף
מראי מקום

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › שמואל א › פרק 13 › פסוק 3