מלכים א 13:20

מתוך 4Disciples
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
English EN  ·  Español ES  ·  Português PT  ·  עברית HE  ·  العربية AR  ·  Русский RU  ·  Deutsch DE  ·  Français FR  ·  中文 ZH  ·  தமிழ் TA

כתבי הקודש > מלכים א > פרק 13 > פסוק 20

מלכים א 13:20


← מלכים א 13:19 מלכים א 13:20 (MT) מלכים א 13:21 →
וַיָּ֣שָׁב אִתּ֗וֹ וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם׃
וַיְהִ֕י הֵ֥ם יֹשְׁבִ֖ים אֶל הַשֻּׁלְחָ֑ן וַֽיְהִי֙ דְּבַר יְהוָ֔ה אֶל הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֥ר הֱשִׁיבֽוֹ׃
וַיִּקְרָ֞א אֶל אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֙יתָ֙ פִּ֣י יְהוָ֔ה וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ אֶת הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

נוסח הפסוק

MT

וַיְהִ֕יH1961 הֵ֥םH1992 יֹשְׁבִ֖יםH3427 אֶלH413 הַשֻּׁלְחָ֑ןH7979 וַֽיְהִי֙H1961 דְּבַרH1697 יְהוָ֔הH3068 אֶלH413 הַנָּבִ֖יאH5030 אֲשֶׁ֥רH834 הֱשִׁיבֽוֹ׃H7725


המקור העברי

וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל־הַשֻּׁלְחָן פ וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה אֶל־הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבֹו׃

עברית תעתיק שטרונג מורפולוגיה משמעות
וַ/יְהִ֕י
va/y.Hi H1961 HC/Vqw3ms and/ it was
הֵ֥ם
hem H1992 HPp3mp they
יֹשְׁבִ֖ים
yo.she.Vim H3427 HVqrmpa (were) sitting
אֶל
'el- H413 HR to
הַ/שֻּׁלְחָ֑ן
ha./shul.Chan H7979 HTd/Ncmsa the/ table
וַֽ/יְהִי֙
va/y.Hi H1961 HC/Vqw3ms and/ it came
דְּבַר
de.var- H1697 HNcmsc (the) word of
יְהוָ֔ה
Yah.weh H3068 HNp Yahweh
אֶל
'el- H413 HR to
הַ/נָּבִ֖יא
ha./na.Vi' H5030 HTd/Ncmsa the/ prophet
אֲשֶׁ֥ר
'a.Sher H834 HTr who
הֱשִׁיבֽ/וֹ
he.shi.V/o H7725 HVhp3ms/Sp3ms he had brought back/ him
הפניות שטרונג
  • H413 — אֵל (ʼêl, ale): (אך משמשת רק בצורה המקוצרת הסמיכותית אֶל (ʼel) ); חלקיק יסודי; כראוי, מציינת תנועה אל, אך משמשת לעתים גם למצב נייח, כלומר; אצל, עם או בקרב; ולעתים קרובות במשמעות כללית, אל
  • H834 — אֲשֶׁר (ʼăsher, ash-er'): כינוי זיקה ראשוני (בכל מין ומספר); אֲשֶׁר: מי ש־, ש־, מה ש־, אשר; וכן (כתואר הפועל וכמילת חיבור) כאשר, במקום ש־, כיצד, מפני ש־, למען, וכדומה
  • H1697 — דָּבָר (dâbâr, daw-baw'): מן דָבַר (dâbar) [H1696]; מילה; ומכאן, עניין (כדבר שמדובר בו) או חפץ; ובשימוש תוארי־פועלי, סיבה
  • H1961 — הָיָה (hâyâh, haw-yaw): שורש קדום (השווה הָוָא (hâvâʼ) [H1933]); להתקיים, כלומר להיות או להיעשות, לקרות (תמיד בהוראה מודגשת, ולא אוגד או פועל עזר בלבד)
  • H1992 — הֵם (hêm, haym): או (בהארכה) הֵמָּה (hêmmâh); זכר רבים מן הֲלַךְ (hălak) [H1981]; הם (משמש רק כשיש הדגשה)
  • H3068 — יְהֹוָה (Yᵉhôvâh, yeh-ho-vaw'): מן הָיָה (hâyâh) [H1961]; (ה)קיים מעצמו או הנצחי; יהוה, שם האל הלאומי של עם ישראל
  • H3427 — יָשַׁב (yâshab, yaw-shab'): שורש ראשוני; למעשה, לשבת (בפרט כשופט, במארב, במנוחה); ומכאן, לשכון, להישאר; בבניין הגורם, ליישב, לשאת אישה
  • H5030 — נָבִיא (nâbîyʼ, naw-bee'): מן נָבָא (nâbâʼ) [H5012]; נביא, או (בהוראה כללית) איש שניחן בהשראה אלוהית
  • H7725 — שׁוּב (shûwb, shoob): שורש קדום; לשוב אחור (ומכאן, להתרחק), בבניין יוצא או עומד, במובן המילולי או המושאל (לאו דווקא מתוך רעיון של שיבה לנקודת המוצא); בדרך כלל לסגת; ולעיתים קרובות כתואר הפועל, שוב, עוד הפעם
  • H7979 — שֻׁלְחָן (shulchân, shool-khawn'): מן שָׁלַח (shâlach) [H7971]; שולחן (על שם היותו פרוש); ומכאן, במשתמע, סעודה
מראי מקום

דיון / תובנות [עריכה]

אין תוכן עדיין

הערות ומקורות [עריכה]

אין תוכן עדיין

כתבי הקודש › מלכים א › פרק 13 › פסוק 20